קטגוריה: א. כללי

20.11.2010

בית המשפט מקפיד על אי קבילות[1] של "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור".

הנושא שבכותרת, בוודאי אינו זר לעוקבים אחרי מאמרים אלה. אולם, כאשר מתפרסמת פסיקה "משלנו", שמלמדת על הפנמה ויישום של הוראות חוק בתי המשפט, שנטע את הליך הגישור כחלק משיטת המשפט בארץ, שומה עלינו להביאו בפני קהל הקוראים.

הכוונה היא, לפסק דינה של כב' השופטת קרן גיל מביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב:-

תלה"מ[2] 42525-07-20 פלונית נ' פלוני.

 

תמצית העובדות שרקע פסה"ד

הצדדים בני זוג לשעבר והורים לשני ילדים משותפים, פלוני בן כשלוש עשרה שנים ופלוני בן עשר שנים.

ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בבקשה ליישוב סכסוך שהגישה האם. הליך זה הסתיים בהסדר הסכמה והאם הגישה תביעה לקביעת משמורת הקטינים בידיה ולפסיקת מזונותיהם. האב הגיש תביעה למשמרות משותפת ובמסגרתה ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין בין הצדדים ובו הוסכם, בין היתר, שהקטינים יהיו במשמורת משותפת ונקבעו זמני שהות שווים, לרבות בחופשות ובחגים.

טרם פרוץ הסכסוך ובמועד פסק הדין, התגוררו שני הצדדים בעיר ….

בחלוף כשנתיים, פנתה האם לביהמ"ש, וציינה, שהיא עוברת לגור ב…. והקטינים שמחים על המעבר.

בפניה זו של האם, קבע ביהמ"ש, ש"לעניין מעבר דירה – הרי שבהעדר הסכמה בין הצדדים על המבקשת לעתור בבקשה מתאימה ולא להודיע לבית המשפט על כוונתה לעבור דירה". כעבור ימים ספורים, הגישה האם תביעה שכותרתה "משמורת, שינוי נסיבות / תביעה להעתקת מקום מגורי הקטינים עקב שינוי נסיבות / רישום קטינים למסגרת חינוכית בהעדר הסכמה". אולם, עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה זו האם העתיקה את מקום מגוריה, יחד עם הקטינים מ… ל….

האב הגיש בקשה להשבת הקטינים. לתשובת האם לבקשת זו של האב, היא צרפה תמלול שיחה, שלפיו היתה פניה אליה מטעם האב, במטרה לנהל עמה מו"מ בין האם לבינו, באמצעות צד ג' – מר XXX. לטענת האם, מר XXX נשלח על ידי האב במטרה לנהל עמה מו"מ, וממנו עולה, לדבריה, שהאב נתן הסכמתו למעבר האם והקטינים ל…..

שעות ספורות טרם הדיון עתר האב להוצאת התמלול מתיק בית המשפט בהיותו מסמך חסוי מהליך הגישור בין הצדדים, ונקבע שזו תידון בדיון.

החלטת בית המשפט בבקשה להוצאת התמלול

סעיף 79ג (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984- , מורה: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". לא יכול להיות חולק שעל שיחה בין מגשר לבין אחד הצדדים חלים כללי החיסיון ולא ניתן להציג את תוכנה כראיה בהליך זה.

לסקירה מקיפה בעניין זה ראו פסק דינו של סגן הנשיא, כב' השופט שאול שוחט ב- רמ״ש 34741-09-16 א.ש. נ' ט.פ.^[3]

המחלוקת בין הצדדים היא האם מר XXX שימש כמגשר אם לאו.

אין בטענת האם, שמר … לא שימש כמגשר כדי להכשיר הגשת התמלול, עת היא (האם) מאשרת שמר …פנה אליה מטעם האב במטרה לנהל עמה מו"מ (סעיף 8 לתשובת האם ). זאת לאור ההלכה החד משמעית בעניין זה לפיה "כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט". משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה,  פד"י מז ( 1)311 ][4]  .

המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט. מטרה זו נגזרת מן התכלית הכללית לעודד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין (וראו גם ע"א 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ' דובק בע"מ וכן רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי[5]).

מכאן, שגם אם מר XXX לא הציג עצמו כמגשר, פרטי השיחה של האם עמו, שהתנהלה במסגרת מו"מ לקראת פשרה, אינם קבילים, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים בהליך זה.

 

המו"מ בין הצדדים באמצעות מר XXX לא צלח ולא גובשה הסכמה כוללת. "כאשר נכשל המשא ומתן בין הצדדים, לא ישמשו המסמכים וההצהרות שהוחלפו ביניהם במהלך המשא ומתן, כהודאת בעל דין כנגדם". לפיכך, כל עוד לא נחתם הסדר כולל בין הצדדים, האם לא היתה רשאית לצרף את התמלול או לגלות את פרטי השיחה, ולא ניתן להסתמך על התמלול שהוגש.

זה המקום להבהיר שמעיון בתמלול שהוגש כאמור, עוד בטרם הוגשה הבקשה להוצאתו מהתיק, עולה שלא הושגה כל הסכמה בעניין המעבר אלא הוצעו הצעות שונות כאשר מבחינת האב הסכמה למעבר היתה כרוכה בהפחתת שיעור המזונות באופן ניכר, ולכך האם לא נתנה הסכמתה אלא טענה שעליה להתייעץ, כך שבניגוד לטענתה לא ניתנה הסכמה מפורשת למעבר. זאת ועוד, גם האם העלתה דרישות שונות במו"מ ובין היתר שהקטינים לא ילונו בבית האב במהלך השבוע אלא בסופי שבוע בלבד. מכאן שגם אם ניתן היה להשתמש בתמלול השיחה, לא היה בו כדי להוכיח הסכמה של האב למעבר הדירה".

 

 

 

[1] ראה מאמר "דברים ומסמכים שהוחלפו במהלך משא ומתן לפשרה" מאת ד"ר לימור זר-גוטמן, עו"ד

http://www.israelbar.org.il/newspaper_innerData3.asp?pgId=54596&catId=60&path_catID=60&fatherId=54594

[2] תלה"מ- תביעה לאחר הסדר התדיינויות במשפחה. שזו בעצם תביעה שמוגשת אחרי תיק י״ס. (יישוב סכסוך )

[3] . בהקשר לפס"ד זה ראה מאמר תחת הכותרת "בית המשפט בפסק דין תקדימי מרחיב למעשה את החיסיון על

מסמכים הקשורים בהליך הגישור" מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר    https://www.giora-aloni.co.il/?p=1177

[4]. כב' הנשיא מאיר שמגר שם:

אשר לתיבה "מבלי לפגוע בזכויות", אין בשימוש בה, בגוף המסמך, כמוסבר לעיל, כדי להביא באופן אוטומטי לאי קבלת המסמך כראיה. מצד שני, השימוש בתיבה האמורה יכול להוות אינדיקציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה, הגם שאין חובה לנקוט בלשון זו דווקא. הכלל המשפטי המתואר לעיל חל כל אימת שעולה בבירור מן הנסיבות נסיון אמיתי להשיג פשרה, ואיננו מוגבל למקרים בהם נעשה שימוש בלשון מסויימת דווקא כדי להעיד על קיומן של נסיבות כאלו (ראה: at p. 740 Tompkins, supra, &  Rush )

לסיכום נקודה זו, לשם הסקת המסקנה כי מסמך או אימרה אינם קבילים בהקשר המתואר, נדרש:

(א)                   יוכח שאכן היו מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים.

(ב)                   המסמך או האימרה היו חלק ממגעים אלו.

(ג)                   בנסיבות העניין לא קם חריג לאי קבילות המסמך כראיה (ראה, לרשימה של מקרים בהם הוכרו חריגים כאמור, בפרשת Rush & Tompkins הנ"ל, בעמ' 740).

יצויין, כי לעובדה שאין במסמך התייחסות מפורשת לקיומם של הליכים לפשרה, אין משקל רב. מסקנה זו נובעת הן מן השימוש בתיבה "מבלי לפגוע בזכויות", המהווה ראיה לכאורה לקיום הליכים כאמור, והן מן העובדה שההיקף הענייני של החסיון כולל מסמכים אשר נעשו במסגרת ההליכים להשגת פשרה, גם אם נתון זה לא משתקף מפורשות במסמך עצמו. די בעצם התקיימות נתון עובדתי זה כעניין אובייקטיבי

[5]. ראה לעניין זה מאמר מאת עו"ד גיורא אלוני –   "החיסיון והסודיות בגישור"     http://www.giora-aloni.co.il/?p=763