31.7.2009
נתקלתי בפסק דין שאיננו חדש כלל (יולי 2002), אבל ראיתי לנכון להביא אותו בפני קהל המגשרים בעיקר כתזכורת.
התזכורת איננה אך ורק באשר למקרה המיוחד שעליו יסופר להלן, אלא מעין מסר כללי יותר למגשרים באשר הם, שרוצה לומר – לעולם הצנע לכת ואל יגבה לבבך.
מי שמכיר כבר את גישתי , מתוך קריאת מאמרי בנושא הגישור, בכל מה שנוגע להיקפו ולמשקלו של המגשר בהליך הגישור, כבר נוכח לדעת שאני נוטה להרחיב בתפיסתי את תפקיד המגשר הן בכל הנוגע להנחיית הצדדים באשר למסגרת הרצויה להם לצורך מציאת פתרון לסכסוך שנתגלע ביניהם והן באשר למידת ההכוונה שבידי המגשר לתת לבעלי דין מתלבטים באשר להסדר האפשרי והרצוי להם.
עם זאת אין לטעות ולשכוח אף לא לרגע במהלך הגישור או בסיכומו, שאיננו אלא מגשרים. איננו שופטים, איננו פוסקים, אלא כלי שרת בידי בעלי דין מסוכסכים שהחליטו לתת בנו די אמון על מנת שנשמע טענות כל אחד מהם ונעזור להם – למענם – יישוב הסכסוך שביניהם. וכמו כן – אם יבחרו לעשות כן – יפעל המגשר עבורם ויפנה לביהמש עמ שזה יתן תוקף של פסד לאותו הסדר שהושג בתום הליך הגישור.
זאת, במונחים כלליים, המסגרת שבה פועל המגשר. אין לו שום סמכות אלא על פי הסכמת הצדדים ולצרכיהם ובכפוף לחוק בתי המשפט ותקנותיו.
כללי הבסיס הללו נשמטו לה למגשרת שענין הסכסוך בו גישרה נדון בביהמש במחוזי בבאר שבע בפני כב' השופט ניל הנדל בפסהד ברע (בקשת רשות ערעור) 521/02 ותראי מיון מרצפות בעמ נ' פאני לוי.
לפני שופט ביהמש המחוזי הנכבד הונחה בקשה לרשות ערעור על החלטת ביהמש קמא וביהמש החליט לדון בה כבערעור עצמו.