חשיבותו של השיקוף בגישור
א. פתח דבר
בספרה "תורת הגישור" חוזרת ד"ר מיכל אלברשטין על מושכלות ראשונים, שנראה לי שלא
" מכל ההליכים לישוב סכסוכים, גישור הוא החלופה המובהקת לשפיטה, והוא ביטוי לרגולציה מלאה וחיובית של המשא ומתן, הנותנת את הביטוי המובהק ביותר לרעיון המכונן של הדיסציפלינה המתפתחת של יישוב סכסוכים בדרכי שלום.לגישור בדרך כלל חמישה שלבים עיקריים: (1) הכנה לגישור, הכוללת שכנוע הצדדים להסכים לתהליך, משימה שהיא לעיתים הקשה ביותר בגישור; (2) פתיחת הגישור, הכוללת הצגת ההליך ולעיתים חתימה על הסכם גישור; (3) סיפורי הצדדים, בשלב זה מספר כל צד ככל האפשר בלי הפרעות את סיפורו, וזוכה להקשבה מלאה של המגשר/ת ושיקוף של המידע והמסרים שקיבל/ה מכל צד. בשלב זה מציג כל צד את עמדותיו; (4) משא ומתן מונחה………….; (5). הסכם, ובו המגשר/ת עוזר/ת לצדדים להעלות על הכתב את ההסכמות שהשיגו".
מכל השלבים הללו בחרתי הפעם להתרכז במרכיב ה"שיקוף" שבשלבו השלישי של הליך הגישור, כפי שהמחברת תארה את שלביו.