אפיקי גישור: הסכמי ממון-לטובת זוגות ומגשרים שאינם בהכרח עורכי דין[1]
ייתכן שהרומנטיקה נמצאת חסרה משהו עקב ההחלטה לערוך הסכם ממון גישורי, אולם יש בה תבונה מעשית מבחינתו של הזוג שפונה דווקא למגשר לבנייתו של הסכם שכזה. בנייתו ולאו דוקא עריכתו, שזו יכול שתימסר לעורך דין שזה מקצועו.
זוגות משקיעים זמן רב בתכנון החתונה, רכישת דירה, מכונית, תכנונים פיננסיים והדרכים הטובות ביותר לגידול ילדיהם לעתיד לבוא. רק הגיוני לשאול מדוע רובם של הזוגות נמנעים מלהשקיע בתכנון התוצאה המיטבית עבור כ"א מהם במקרה שהנישואין ייכשלו?!
הרי מוכרת לכל המציאות שבין 40-50% של הנישואין הראשונים מסתיימים בגירושין, ומחקרים מלמדים[2] ש 60-70% של נישואים שניים מסתיימים בגירושין ולפי אותו מקור זה גורלם של 70-73% של הנישואין בפעם השלישית.
כמה מכל הזוגות הללו תכננו את סיומה של הזוגיות שביניהם? כמה מהם פנו בכלל לעורך-דין, שהוא היועץ המקובל במשברים בחיי הנישואין? כמה מהם נתנו את דעתם להתדיינויות והחרדות הכרוכות באפשרות של גירושין שלא תוכננו מראש?
ההימנעות ממתן הדעת לאפשרות הסטטיסטית בת הקיימא שנישואין כלשהם יסתיימו בגירושין ובסיבוכים הכרוכים בכך, דומה לאמירה השגורה והמוטעית: "לנו זה לא יקרה", שזו קלישאה שאיננה בהכרח מוכיחה את עצמה ונטועה יותר בהיעדר מודעות לצורך בהסכמה נבונה מראש לסיטואציה כגון זו.
מעשיות בעיניו של האחד, נתפסת לעיתים כפסימיות אצל האחר והסכם ממון נתפס אצל זוגות רבים כפסימיזם יתר. זו בד"כ הסיבה הנפוצה ביותר לעובדה שבני זוג, בתחילת דרכם, נמנעים מלתת את דעתם לכך. כאשר תחושות האהבה עזות והאמון הרב הוא ששולט ביחסי הזוג, האפשרות של גירושין, והצורך בטיפול מודע במצב זה והתייחסות לקשיים הכרוכים בו, כלל איננו עולה על הפרק. כל זאת, בשעה שהסכמי ממון שהושגו במשותף בהליך של גישור, הינו מסלול שלא נחקר דיו באקדמיה או בחיי המציאות.
התפיסה המקובלת של הסכמי ממון היא שאלה הינם מנת חלקם של העשירים בלבד, מעכירים את האווירה, נובעים מחוסר אמון הדדי, כפויים ומעליבים.
תפיסה מוטעית זו שוררת בעיקר אצל זוגות צעירים שאילו הם נשואיהם הראשונים, עדיין הם לא חוו חיי נישואין משותפים, הוויתורים וההקרבה הכרוכים בהם, לא צברו רכוש, מוניטין וממון ועדיין לא גידלו יחדיו את ילדיהם.
הסכם הממון, שמושג בהליך גישורי משתף, כמעט בשום מקרה לא יהיה כפוי, חד צדדי או אדברסרי. הרעיון שביסוד הדברים הוא, שהזוג, יחדיו, בצוותא חדא, בהיות יחסיהם בשיא האמון ההדדי ורצון טוב לשיתוף פעולה, מחליטים לדאוג לעצמם וליחסיהם העתידיים ולרווחת ילדיהם למקרה שנישואיהם לא יימשכו כל תקופת חייהם. בידי כל אחד מהם לבקש ייעוץ בנפרד מעורך דין לפני חתימתם על כל הסכם, שהם עצמם רקחו ויצרו אותו מתוך שליטה גמורה ומוחלטת בסעיפיו ולא תוצר של החלטה עתידית של שופט כלשהו.
הקושי טמון בכך, שלא רבים מהזוגות הצעירים יודעים או מודעים לאפשרות של הסכם ממון שמושג על ידם באמצעות מגשר, שזה מעין פוליסת ביטוח למקרה של פרידה, שלא תבוא. החוק גם איננו מחייב ליידע זוגות שנישאים באופן כלשהו בדבר האפשרות הזו, שעה שעורכי דין בתחום הגירושין האדברסריים אינם חדלים מליצור מודעות לפעילותם ומשווקים עצמם בכל דרך אפשרית וללא הרף.
על קהילת המגשרים למצוא את הדרך הנאותה להמליץ לזוגות צעירים טרם נשואיהם לפנות במשותף למגשר, ששניהם יחושו בנוח בניהול ההליך על ידו. המגשר מצדו יהיה מסוגל להפנות כל אחד מבני הזוג לעורך דין אמין ומיומן שיוכל לייצג כל אחד מהם בשאלות המשפטיות שתתעוררנה ובבדיקת הסכם הממון שיתגבש, כמאוזן ומשמר את האינטרסים הלגיטימיים של כ"א מבני הזוג הספציפי במקרה של התפרקות הנישואין.
לא יהיה זה מתפקידם של עורכי דין אלה להתערב בהחלטותיהם האוטונומיות של בני הזוג וההסכמות שיגיעו אליהן, אפילו אלו הן לא תהיינה בהכרח התוצאה שאליה היה מגיע השופט באותן נסיבות. המדובר הוא, איפוא, בזן של עורכי דין שיודעים לעבוד במשותף וללוות את רצונם של הצדדים ולהעמיק להם מסגרת משפטית נאותה. יש להיזהר ולהימנע מאותם עורכי דין תוקפניים ולוחמניים שמפגינים התלהבות יתר בייצוגו של הצד האחד. זו לא הדרך להתחיל בחיי נישואין.
התוצאה המקווה של מסלול זה היא להגיע להסכם ממון בר קיימא לאורך זמן שמושג במשא ומתן של רצון טוב בין הצדדים, חרף ההתייחסות לשאלות כואבות ולא תמיד נעימות שתתעוררנה במשך התהליך. הליך גישור מיוחד זה צריך שינוהל ע"י מגשר מיומן, שידע ליצור את אותה פוליסת ביטוח לאפשרות של פרידה עתידית, שתהיה ידידותית, מתחשבת בצדדים ובילדיהם שיהיה בה כדי לחסוך צער רב, כאב , אובדן וממון רב.
השגת הסכם ממון באמצעות מגשר, בהליך של גישור, זו דרך נכונה ונאותה לזוגות לקחת לידיהם בעלות ואחריות על יחסיהם מתחילת דרכם המשותפת, תוך שהם מוכיחים לעצמם שהם מסוגלים להתמודד יחדיו עם שאלות ונושאים קשים, פנים מול פנים, בגובה העיניים ותוך הפגנת כבוד הדדי והבנה לצרכיו של האחר.
תוצאת לוואי לכך תהא שבני הזוג ילמדו, כבר בתחילת הדרך, שהגם שהשאלות, הכורכות מצב היפותטי של משבר עתידי ביחסיהם, עומדת להם האפשרות להיעזר באנשי מקצוע המיומנים בניהולם של הליכים שמטרתם לפתור סכסוכים בדרכי שלום והבנה – אלו הם המגשרים.