פסק דין פורץ דרך בעולם הגישור

10.09.2016

משאלת לב של מגשר, שיכול שהתגשמה.

כותרת משנה: פסק דין פורץ דרך בעולם הגישור

מבוא

 

נפל דבר בעולם הגישור בישראל. לראשונה נפסק בערכאה שיפוטית בישראל, שכאשר קיימת תניית גישור בהסכם גישור, הרי שבכל סכסוך עתידי בין שני הצדדים לאותו הסכם, שום צד לא יוכל לנקוט בהליכים משפטיים כלשהם בטרם פעל בהתאם לתניית הגישור.

להבנתי, המדובר הוא במהפכה רבת משמעות, כאשר לראשונה נפסק, שתניית גישור מביאה לעיכוב הליכים מפני פנייה לביה"ד לעבודה ומחייב הליכי גישור בהתאם לתנייה זו. פסה"ד, שאותו עוד ננתח להלן, מעניק כוח ומשמעות משפטית לתניית גישור, כמו שיש לתניית בוררות. וזו פריצת דרך, שעדיין לא נאמד ערכה בעולם הגישור בארץ.

ועל מנת שהקורא יטיב להבין את המסר בממאמר זה, שוו בנפשכם – לדוגמא –שבהסדר גישור לגירושין, יכתוב המגשר סעיף לפיו, בכל מקרה של חילוקי דעות וסכסוכים עתידיים בין הצדדים, בכל נושא הקשור לתקופה שבה הם היו נשואים או כל נושא הקשור לגרושיהם, וכל מה שנוגע לילדיהם בכלל זה –  יובאו קודם כל בפני מגשר, לפני נקיטת כל הליך משפטי או מעין משפטי אחר.

והיה שבמקרה כזה יפנה מי מהצדדים לביהמ"ש או לביה"ד בתביעה כלשהי הנוגעת בנושא הקשור לגירושין של בני הזוג, יוכל הצד השני לדרוש את עיכוב ההליכים בביהמ"ש, עד שהצדדים ימצו את הסיכוי ליישב את הסכסוך בהליך של גישור, וביהמ"ש יענה לבקשת עיכוב ההליכים.

ואותה תוצאה בדיוק תהיה, שכאשר בין שני שותפים עסקיים כלשהם, יכלול בהסכם השותפות סעיף, כי כל חילוקי דעות וסכסוכים הנוגעים לשותפות ולשותפים, יתבררו קודם כל בהליך גישור ביניהם, בטרם לנקיטת כל הליך משפטי אחר.

התוצאה מקיומו של סעיף כזה בהסכם השותפות במקרה שבו בעתיד השותפים יסתכסכו, ואחד הצדדים יפנה נגדו שותפו בתביעה לביהמ"ש, יוכל הצד השני לבקש מביהמ"ש את עיכוב ההליכים עד אשר יתנהל הליך גישור בין הצדדים שבמהלכו הם ינסו ליישב את הסכסוך שביניהם במשא ומתן ובדרכי שלום וביהמ"ש יעתר לבקשה כדבר שבשגרה, בכפוף לתנאים שמנינו לעיל או תנאים שייקבעו בפסיקה.

ברקע הדברים

ב  3.6.2012 עלה באתר פסק-דין מאמר שכתבתי תחת הכותרת "האם יכול שבוררות תידחה מפני תניית גישור?"[1].

כתזכורת קצרה, באותו מאמר ניתחנו את פסה"ד של ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, בעניין:-

בר"ע (בקש רשות ערעור) 5771/07 יורם קדמן ויקי עפרוני נגד ישע- אגודת עובדים להתיישבות חקלאית שיתופיתבע"מ ואח'.

באותו מקרה, אם לתמצת את העובדות הדרושות לענייננו, נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שנעתר לבקשת המשיבים לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המדובר היה במחלוקת שנסבה סביב התוספת למכסות המים שמקבלת אגודת העובדים להתיישבות חקלאית מרשויות המדינה עבור כל נחלה חקלאית פעילה, בגין שימוש חורג שנעשה במים.

בהתאם לסעיף זה בחוק הבוררות יכול צד לסכסוך, שמקורו בהסכם הכולל תניית בוררות, לבקש מביהמ"ש,  בהתקיים התנאים המנויים באותו סעיף,  לעכב את ההליכים בתובענה, שהוגשה נגדו ולהעביר את הדיון בה לבוררות.

המבקשים במקרה זה טענו, כי כי נושא הסכסוך, קרי: הקצאה בלתי שוויונית של מכסות מים, אינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות כאמור בסעיף 3 לחוק הבוררות, וכי לכן קיים טעם מיוחד, (כהוראת סעיף 5(ג) לחוק הבוררות), שלא להעביר את הדיון לבוררות, והוא – היותו של הסכסוך בעל אופי חוקתי.

לידעת הקורא נאמר, שסעיף 3 לחוק הבוררות הנ"ל קובע, כי אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. כגון, לדוגמא, אם הסכם הבוררות מתיחס לזכויות קוגנטיות של עובד – הסכם בוררות זה בטל.

עוד טענו המבקשים, שלפי תקנון האגודה משנת 2005, בס"ק ג. הימנו, תחת הכותרת "יישוב סכסוכים" נאמר: ש"על אף האמור מוסכם כי טרם פנייה לבוררות, יתקיים הליך גישור, בניסיון לסיים המחלוקת ללא צורך בהליך שיפוטי", ולפיכך אין מקום לעכב את ההליכים לשם קיומה של בוררות, ולמצער יש להפנות את הצדדים להליכי גישור.

ומכאן התעוררה השאלה שבכותרת המאמר – האם יכול שבוררות תידחה מפני תניית גישור?

לצערי, ולמעשה לצערה של תורת הגישור בארץ, השופטת המלומדת לא הכריעה בשאלה חשובה זו, אלא עקפה אותה בקובעה, ש"המבקשים הם שפנו לרשם האגודות בהליך שמשמעותו פתיחת הליך ליישוב מחלוקת במסגרת בוררות. משכך, בהתנהגותם הם מחלו על התנאי המוקדם, המחייב הליך גישור לפני פתיחת בוררות על פי התנייה המתוקנת. בנסיבות אלה, אין המבקשים יכולים להאחז בכך שלא נעשו פעולות גישור קודם לפתיחת הבוררות, שהם עצמם לא בקשו ולא יזמו. בנסיבות אלה, אי קיום הליך גישור אינו מהווה מחסום לניהול הבוררות".

בכך תמה התקווה שנעורה לקבל תשובה לשאלה, האם קיומה של תנייה בהסכם כלשהו, לפנות להליך גישור, לפני נקיטת כל פעולה משפטית אחרת – בוררות או פניה לבימ"ש – תהווה בסיס לעיכוב הליכים, כפי שהדבר ביחס לתניית בוררות, מכוח סעיף 5 הנ"ל לחוק הבוררות.

 

הולדתה, לעת הזו, של פריצת דרך בעולם הגישור בארץ

והנה, כמעט בחשאי וכאילו מבלי מבלי משים באה כב' השופטת כרמית פלד ובאומץ שיפוטי ראוי לציון, ומתמדדת עם השאלה, שלפני כשבע עשרה שנה (17/12/2009) ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, מצא, שהוא איננו צריך להכריע בה, כפי שציטטנו לעיל, וזאת עושה השופטת המלומדת בביה"ד האיזורי לעבודה בתל אביב בפסה"ד –

סע"ש (ת"א) 14726-02-16 Qian Renjun  ואח' נגד סולל בונה – עובדים זרים (2005) בע"מ ואח' .

 

במקרה זה, התובעים (המשיבים בבקשה דידן), הגישו כנגד הנתבעות (המבקשות דכאן) תביעה לתשלום זכויות שונות, ובין היתר, שכר עבודה, דמי אש"ל, הפרשות לקופת גמל, ודמי חופשה.

הנתבעת השניה בתיק (חב' צרור רועי בניה ופרוייקטים בע"מ), הגישה בקשה לעכב הליכי התביעה עד למיצוי הליכי השיפוט הפנימיים, הקבועים בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה, כפי שעודכן מעת לעת, שלנוכח הוראותיו הברורות של ההסכם הענפי, היה על התובעים לפנות ראשית לוועדה פריטטית (שזה, כלשון השופטת הנכבדה, "מעין הליך גישור פנימי"), טרם הפניה לבית הדין.  דרך המלך היא פניה למנגנון הפנימי של יישוב סכסוכים, ומקום שקיים מנגנון כזה קמה חובת מיצוי ההליך הפנימי, טרם פניה לערכאות שיפוטיות.

נטען, שבשלב מקדמי זה, ובטרם מוצה מנגנון יישוב סכסוכים פנימי, בית הדין אינו הפורום המתאים ליישוב המחלוקת. פניה לוועדה הפריטטית (שהוא, מבחינתנו, הליך גישור לכול צורך ועניין) בהתאם להוראות ההסכם הענפי, עשויה לייתר את ההתדיינות בבית הדין ולחסוך זמן שיפוטי יקר לצדדים ולבית הדין.

כלומר, זו פעם שניה שעומדת בפני ערכאה שיפוטית בישראל, ההכרעה אם קיומה של תנייה לפנות למנגנון יישוב סכסוכים, שזה למעשה הליך גישור פנימי, יש בה כדי לעכב פניה לערכאות (או, למעשה, לעכב כל פעולה משפטית אחרת, ובוררות בכלל זה, אם קיימת תניית בוררות בהסכם שבסיס הסכסוך).

הקושי הנורמטיבי

 

הקושי המשפטי העיקרי, שעמד בפני כב' השופט פלד, היה פס"ד קודם של ביה"ד הארצי לעבודה-

ע"ע (ארצי) 9847-04-14 גוטליב אחריות בבניה בע"מ נגד נצר חמאד (מ 20/1/15) (להלן: "פרשת גוטליב").

באותו פס"ד דחה בית הדין הארצי ערעור, שהוגש על החלטת בית הדין האיזורי, אשר לא נעתר לבקשת הנתבעת למחוק תביעה ולחילופין להורות על עיכוב הליכים בה עד למיצוי מנגנון יישוב הסכסוכים הפנימי.

ביה"ד סבר שאין מקום למנוע מהעובד לפנות לערכאות ולכפות עליו ליישב את הסכסוך בו הוא נתון במסגרת מנגנון יישוב סכסוכים פנימי, לאמור – גישור.

אלא מאי, שביום 29/6/15, לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין בפרשת גוטליב, נחתם בין התאחדות בוני הארץ לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי הבנין והעץ הסכם ענפי חדש בענף הבנין ("ההסכם הענפי החדש"). בהסכם הענפי החדש נוסף סעיף שקבע בין היתר כי:

א. הסכסוך יובא לברור בפני ועדה פריטטית מרחבית, ובהעדרה, בפני ועדה פריטטית ארצית, כאמור בטרם יבורר בערכאה המשפטית המוסכמת – בית הדין האזורי לעבודה.

ב. במסגרת הדיון תפעל הוועדה כדי להביא את הצדדים לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, גילוי המידע הדרוש בקשר לסכסוך והצעת אפשרויות לפתרונו.

ג. בהעדר הסכמה בין עובד ומעסיקו, יוכל כל אחד מן הצדדים להמשיך ולברר את הסכסוך בפני בית הדין האזורי לעבודה.

ובהקשר זה פוסקת כב' השופטת פלד:

" 11.      מפסק הדין בענין גוטליב עולה כי אין מקום ליתן תוקף למנגנון יישוב סכסוכים אשר במהותו הינו מנגנון הכופה על הפרט, להבדיל ממנגנון וולונטרי. במילותיו מדגיש בית הדין הארצי (בפרשת גוטליב) את ההכרח בהיעדר כפיה כלפי הפרט ביחס לתוצאת ההליך.

 

12.          ההסכם הענפי החדש קובע ברחל בתך הקטנה, כי תוצאת ההליך, שיידון לפניי הוועדה הפריטטית, אינה כופה על הפרט דבר. לשון ההסכם מציינת במפורש כי תוצאת הוועדה הפריטטית הינה פרי הסכמת הצדדים בלבד וככל שאין הסכמה כאמור רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לבית הדין למיצוי זכויותיו. הלכה למעשה ההסכם הענפי החדש מתאר מעין הליך גישור פנימי, אשר תוצאתו מותנית בראש ובראשונה בהסכמת הצדדים.

 

13.          סבורה אני כי לשונו של ההסכם הענפי החדש עולה בקנה אחד עם דברי בית הדין הארצי בפרשת גוטליב, שכן בית הדין בירך על נכונות הצדדים להקים מנגנון ליישוב סכסוכי הפרט שתוצאתו מותנית בהסכמת הצדדים.

 

14.          בהתחשב בטיב ההליך המתנהל בפני הוועדה הפריטטית ומשאין מדובר בהליך הדומה במהותו לבוררות הכופה החלטתה על הפרט, הרי שאין במתן תוקף להליך זה, כפי שעוגן בהסכם הענפי החדש, כדי לסטות מהקבוע בסעיף 3 לחוק הבוררות תשכ"ה-1968 ואין בכך כדי לחרוג מההלכות הקובעות כי זכויות קוגנטיות מכוח משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ומשכך אינן בנות בוררות (ע"ע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו בע"מ נגד עראקי [פורסם בנבו] (14/9/09).

15.          לא נעלמה מעיני העובדה כי בהתאם להסכם הענפי החדש על העובד כפרט לפנות לוועדה הפריטטית טרם פנייתו לבית הדין.

16.          כידוע, זכות הפניה לערכאות הינה זכות חוקתית ראשונה במעלה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). יחד עם זאת מצאתי כי התנאי הקבוע בהסכם הענפי החדש אינו פוגע בזכות הפנייה לערכאות, שכן מנגנון יישוב הסכסוכים באמצעות הוועדה הפריטטית, אשר נועד לפתור את המחלוקת בהסכמה מהווה שלב מקדים, טרם הפניה לבית הדין.

17.          ככל שאכן מתקיימת פגיעה בזכות הגישה לערכאות – וסבורה אני כי לא מתקיימת פגיעה כאמור – הרי שלכל היותר מדובר בפגיעה מינורית, שעניינה עיכוב קל ותו לא, פגיעה שהינה פגיעה מידתית וסבירה ויש ליתן לה תוקף, בהתחשב באיזונים בין הזכויות והעקרונות המתנגשים. אבהיר.

18.       ראשית, בעניין התובענה שלפניי, הרי שזו הוגשה לבית הדין טרם פניה לוועדה הפריטטית, ומשכך לא ייגרע מהתובעים דבר וכל זכויותיהם תשמרנה ככל שיעוכבו ההליכים בבית הדין והצדדים יפנו לוועדה פריטטית בשלב זה….. כאמור, בנסיבות עניינו של התיק אשר לפניי עיכוב ההליכים לצורך פניה לוועדה פריטטית אינו מעכב הלכה למעשה באופן כלשהו את ניהול ההליכים בבית הדין. על כן, הנימוקים הבאים יצויינו להשלמת התמונה ולמעלה מן הצורך.

19.       שנית, ההסכם הענפי חדש קובע סדר זמנים קצר מאוד לבירור המחלוקת לפניי הוועדה הפריטטית.… הינה כי כן הפניה לוועדה הפריטטית עשויה לקצר את לוחות הזמנים לבירור המחלוקת ובכך לייעל את ההליכים ולחסוך גם בעלויות.

20.       שלישית, ההסכם מציין מפורשות כי פניה לוועדה הפריטטית עוצרת את מירוץ ההתיישנות, באופן שלא יימנה במנין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שבו ידונו הצדדים לפניי הוועדה הפריטטית ועד שבעה ימים לאחר סיום דיוניה. הסכמה זו באה גם היא להבטיח כי לא תפגע זכות כלשהי של הצדדים, בין מהותית ובין דיונית, בשל עצם הפניה למנגנון יישוב הסכסוכים המוסכם".

השופטת המלומדת מסכמת ופוסקת איפוא –

"25.        בהתחשב בעובדה שפניה לוועדה הפריטטית, בהליך אשר עוגן בהסכם הענפי החדש, עשויה להביא לפתרון המחלוקת תוך חסכון בזמן ובמשאבים, ובין היתר, באמצעות אפשרות לייצוג העובד כפרט מבלי לפגוע בזכות גישתו לערכאות, מצאתי כי יש מקום לעכב לזמן מוגבל את ההליכים בבית הדין, תוך מתן תוקף לפרי הסכמתם המשותפת של הצדדים להסכם הענפי החדש.

26.       סוף דבר – הבקשה מתקבלת באופן שההליכים בבית הדין מעוכבים עד ליום 30/10/16".

לסיכום

 

עינינו הרואות, שנפל דבר בעולם הגישור בארץ – תניית גישור בחוזה שהתקבל בהסכמת הצדדים, והסדר גישור בכלל זה – יש בה כדי לעכב את ההליכים בפני הערכאה השיפוטית, כפי שהדבר כאשר קיימת תניית בוררות (בהתאם לסע' 5 הנ"ל בחוק הבוררות), אך זאת, בכפוף למספר תנאים:

ראשית, שהבקשה לעיכוב ההליכים "הוגשה לביה"ד טרם הפניה לוועדה הפריטטית" (פיסקה 18 לפסה"ד הנ"ל). ובמקרה של הגשת תביעה לביהמ"ש בהתעלם מתניית גישור – מיד בהזדמנות הראשונה, או בלשונו של סעיף 5(ב) לחוק הבוררות:

"בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה".

שנית, נקבע סדר זמנים קצר לבירור המחלוקת בפני הועדה הפריטטית – או בפני המגשר, לפי גישתנו (פיסקה 19 לפסה"ד).

שלישית, ההסכם יציין במפורש, כי הפניה לועדה הפריטטית – או בפני המגשר, עוצרת את מירוץ ההתיישנות, באופן שלא יימנה במנין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שבו ידונו הצדדים בפני הוועדה הפריטטית – המגשר לענייננו (פסקה 20 לפסה"ד).

מה שקיים כבר, למעשה, בגישור מכוח סעיף 79ג (ה) ו (ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984

"(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.

(ו) לא הגיעו בעלי הדין ל הסדר גישור עד תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט; אולם רשאי בית המשפט, על-פי בקשה של המגשר או של בעל דין, לחדשם בכל עת לפני תום התקופה האמורה".

וכן בסעיף 4 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993

" עיכוב הליכים

4. (א) מונה מגשר, יודיע לו בית המשפט את התקופה שקבע לעיכוב ההליכים שלפניו לפי סעיף 79ג(ה) לחוק.

    (ב) חלפה התקופה שקבע בית המשפט לעיכוב ההליכים, ולא הגיעו בעלי הדין לידי הסדר גישור, יודיע המגשר לבית המשפט אם בעלי הדין מסכימים להארכת התקופה ומהי תקופת ההארכה שלה הסכימ".

רביעית, ההסכם שכולל את תניית הגישור יושג תוך "מתן נפקות לרצון הצדדים בהסכמים קיבוציים שהינם פרי משא ומתן בין הצדדים, וזאת ככל שאין בהסכמים כדי לקפח באופן כלשהו את זכויותיו של מי מהצדדים או לכפות באופן שאינו מתיישב עם הדין חובות מסויימים על הפרט" (פיסקה 21 לפסה"ד).

ואם, לגישתנו, אנו מייחסים את הנאמר להסכם או הסדר גישור בין אנשים או גופים פרטיים, ולא רק מסגרת של הסכמים קיבוציים, כשהמטרה היא "לעודד יישוב חילוקי דעות בין צדדים להסכמים קיבוציים" (פיסקה 23 לפסה"ד) (כולל בין אנשים וגופים פרטיים) "בהתחשב בעובדה שפניה לוועדה הפריטטית (או למגשר ג.א.), בהליך אשר עוגן בהסכם הענפי החדש, (או בהסכם או הסדר גישור בכלל- ג.א.) עשויה להביא לפתרון המחלוקת תוך חסכון בזמן ובמשאבים, ובין היתר, באמצעות אפשרות לייצוג העובד כפרט מבלי לפגוע בזכות גישתו לערכאות" (פיסקה 25 לפסה"ד).

את מאמרי מ 3.6.2012, שהזכרתי בפתחו של מאמר זה, סיימתי במילים שלהלן:

"ד. משאלת לב או שההיגיון מחייב

אינני מעז לשים עצמי בנעליה של כב' השופט פרוקצ'יה, אולם אם בסיטואציה עובדתית בה היו המבקשים עומדים בתנאי התקנון, נדמה לי, שגם בהעדרו של סעיף מקביל לסעיף 5 שבחוק הבוררות, בדברי החקיקה המתייחסים לגישור, יש מקום לסברה שהשופטת המלומדת היתה אמנם מקיימת את עיכוב ההליכים עליו פסק ביהמ"ש דלמטה, כפי שאמנם היתה פסיקתה שם בפועל, אלא שלא ע"מ לקיים הליך של בוררות, כמתחייב מסעיף 5 הנ"ל, אלא לשם קיום הליך גישור תחילה.

 האם זו משאלת ליבו של הכותב או החלטה ששורשיה בהיגיון משפטי?".

ויכול שמשאלת לב זו אכן התגשמה בפסק דינה של כב' השופטת כרמית פלד? ימים יגידו מה תהיה גישתו של ביה"ד הארצי או ביהמ"ש העליון, כאשר השאלה תשוב ותעמוד בפניהם. בשלב זה, אנו מעלים את הפסיקה הזו, כאמירה השיפוטית האחרונה ביותר בנושא זה.

פסק הדין של כב' השופטת כרמית פלד, בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב יכול שיהיה האבן השיפוטית הראשונה עליה ייבנה תל הלכות משפטיות בפסיקת בתיהמ"ש שיפסקו ברוח זו ויקנו לגישור מעמד משפטי מוכר, כמו זה שקיבלה הבוררות בסעיף 5  הנ"ל בחוק הבוררות.