25.8.2018
הצעת מגשר – האם, מתי וכיצד תועלה ע"י המגשר
את מאמרו פותח מחבר המאמר, מר סטיבן א. הוכמן[1] בקביעה, ש"כפי שרוב המגשרים יודעים", הצעת מגשר היא הצעה להסדר, שהמגשר מעלה בפני כל הצדדים, בישיבות נפרדות וסודיות בין המגשר לבין כל אחד מהצדדים. כל צד מתבקש לקבל או לדחות את הצעת ההסדר, בתנאים המוצעים בדיוק כפי שהם. המגשר מחייב כל אחד מהצדדים בתגובה של "כן" או "לא" ללא תנאי, ללא שינוי. המגשר אינו רשאי לחשוף את התשובות שהוא מקבל, אלא אם כן כל התגובות הן "כן". לפיכך, אם אחד הצדדים אומר "כן" והצד השני אומר "לא", הצד שאמר "כן" לא יפגע אם המשא ומתן על הסדר (או הגישורים הבאים) יתרחש בשלב מאוחר יותר במהלך ההתדיינות המשפטית.
על ההסתייגויות של מתרגם המאמר מהתיאור הנ"ל של הכלי הגישורי הידוע כהצעת מגשר עוד נעמוד להלן.
מתי ראוי שהמגשר יעלה הצעה לפתרון הסכסוך
לצורך המאמר מר הוכמן מניח, שהמחלוקת נשוא הסכסוך היא לכאורה סכסוך כספי, שכבר הוגשה בגינו תביעה או, שאם הסכסוך לא ייושב בהליך גישור, הוא יופנה להתדיינות משפטית (או בוררות), וכן, הוא מניח שהצדדים מיוצגים על ידי עורך דין. ההנחה הנוספת היא, שהמחלוקת הינה לכאורה על כסף. לכאורה, משום, שכמעט בכל מקרה, כולל במקרים של סכסוכים כספיים, יש מרכיב רגשי. לכן, כפי שיצוין עוד בהמשך, חשוב שהמגשר יאפשר לצדדים לפרוק את רגשותיהם (בדרך כלל כעס על היריב שלהם), תוך שהוא מכיר ברגשות הללו ונותן להם את מקומם הראוי, בין אם המגשר רואה את הרגשות האלה רציונליים ובין אם לאו, ולפני שהוא מעביר אותם בבוחן מציאות. בכדי לפשט את הדברים, המאמר יוצא מהנחה, שישנם רק שני צדדים וסכסוך אחד (אשר יכול שיכרוך בחובו יותר מאשר בעיה אחת), אבל הכללים ביחס להצעת המגשר תקפים גם כאשר יש מספר רב של סכסוכים מרובים.
בכלי של הצעת המגשר יש להשתמש רק כמוצא אחרון, כלומר, משנכשלו כל הניסיונות להימנע ממבוי סתום (בהמשך נחלוק על קביעה זו). אולם, לפני שהמגשר יחליט להעלות הצעה משלו לפתרון הסכסוך, עליו לתת את דעתו לעשר שגיאות אפשריות שעליו להימנע מלעשותן:
1. המגשר חייב לוודא תחילה, שהצדדים לגישור הם האנשים הנכונים, במובן זה, שיש להם את הסמכות ליטול אחריות ולהסכים לפתרון המוצע.
2. בטרם יעלה את הצעתו המגשר יבהיר היטב לצדדים, שהוא לגמרי נטול פניות, וכי הוא מייצג אך ורק את המצב הריאלי לאשורו.
3. המגשר ימנע מצב שבו המו"מ בין הצדדים יתחיל בשלב מוקדם מדי –
א. לפני שלצדדים היתה ההזדמנות לפרוק את כעסיהם – ונטילציה.
ב. לפני שהיתה למגשר ההזדמנות לנתח עם כ"א מהצדדים את הסיכונים הכרוכים בתביעה המשפטית ולפני שערך לכל אחד מהם את בוחן המציאות.
4. אין להעלות הצעת מגשר בטרם תוזמנו ונוהלו המגעים והמו"מ בין הצדדים על ידו –
א. התְרַע בצדדים שלא לנהל מו"מ ביניהם מחוץ להליך הגישור ולא להעלות כל דרישות או הצעות נוספות, שלא במסגרת הגישור.
ב. הוסבר לצדדים שיש להימנע ממהלכים שיגרמו להבנה לקויה של יוזם המהלך.
5. יש להקדים ולטפל בציפיות בלתי ריאליות ומוגזמות של הצדדים ויש לצנן את הציפיות הללו בהדרגה.
6. יש להימנע ממתן הערכה מוקדמת מדי ביחס לסיכויי הדרישות שהועלו בין בישיבות המשותפות ובין בישיבות הנפרדות.
7. המגשר יוודא שלא יועלו ע"י הצדדים הצעות פוגעניות או מזלזלות בצד האחר.
8. יש למנוע משני הצדדים מלהעלות "הצעה אחרונה" לפתרון, שאין לנהל עליה מו"מ.
9. המגשר יימנע מלהעלות הצעה מטעמו, שכל מטרתה הינה רק לבדוק את תגובת הצדדים אליה.
10. המגשר לעולם יהיה סבלן מחד אבל גמיש מדי מאידך, בטרם יבשיל המצב שמאפשר לו להביע דעה נחרצת.
ככל שמשך המשא ומתן מתארך, כך קל יותר לצמצם את הפערים ולעזור לצדדים להגיע להסכמה ללא צורך בהצעת המגשר. צדדים שהשקיעו יותר זמן ומאמץ בתהליך הגישור יהיו נחושים יותר כדי להצליח במגעים ולא להיכשל. ומכאן העצה למגשר, שכאשר שאלת היקף הפיצוי הכספי שהתובע דורש, שהוא הנושא הרגיש ביותר, לדחות ככל הניתן את הדיון בנושא זה ולדרבן את הצדדים להגיע להסכמות בכל העניינים האחרים, שיש להסכים עליהם – כגון, סודיות ההסדר, העדר תחרות עתידית, הימנעות מהכפשות הדדיות, גובה הפיצוי בגין הפרת ההסדר.
פעם שהצדדים הסכימו עקרונית להסדיר את הסכסוך בהסדר גישור, עולה הסיכוי להגיע להסכמות גם בנושא הרגיש של גובה הפיצוי הנדרש. הצדדים מונעים מעצם ההשקעה שלהם בהליך שנחל הצלחה עד לשלב זה ובהסכמות שהושגו בעניינים השונים שהיה צריך ליישבם.
מתי אין להשתמש בכלי של הצעת מגשר
בעיקרון, העדפתו של כותב המאמר הינה להציע לצדדים להעלות הצעות משלהם ולהמתין לתגובות שלהם, על פני מצב, שבו הוא המגשר מבקש את רשות הצדדים להעלות הצעה משלו. בשלב זה קיימת אפשרות קטנה יותר להיתקל בהתנגדות, אם הצעת המגשר תעלה כמוצא אחרון לפרוץ את המבוי הסתום וכישלון ההליך.
לא כל המגשרים תמימי דעים עם הטקטיקה של מגשרים המבקשים את רשותם של הצדדים להעלות הצעה משלהם. לדעת המתנגדים לגישה זו, דרכו של המגשר להעלות הצעה משלו תחסם במקרה, שהצדדים או מי מהם מתנגד להתערבותו של המגשר. לעומתם יש הטוענים, שאין שום בעיה כאשר המגשר יעלה הצעה משלו ללא בקשת רשות מהצדדים, היות ובכל מקרה כל צד חופשי תמיד להתנגד להצעת המגשר ואין להעניק לצדדים את זכות הוטו על השימוש בכלי זה בידי המגשר, כמובן כמוצא אחרון לפריצת המבוי הסתום שבו שרוי ההליך.
מאידך, אם צד לגישור מבקש מהמגשר להימנע מלהעלות הצעה משלו, מתוך אמונה שהמשך המו"מ עשוי להסתיים בהצלחה – על המגשר לכבד את דרישתו.
החסרונות האפשריים לשימוש בכלי של הצעת מגשר
הסיבה העיקרית שבשלה מגשרים מתנגדים לשימוש בכלי הזה היא, שאם יצא למגשר מוניטין של מי שמרבה ליישב סכסוכים באמצעות הצעות שלו, יכול, שבהמשך הדרך, צדדים לגישור יביימו מבוי סתום ע"י שיציבו עמדות מנוגדות בלתי ניתנות לגישור, בכדי להביא להתערבות המגשר, במקום לנהל משא ומתן אמיתי, פתוח ובתום לב.
מכל מקום, מניסיונו של הכותב, רק לעיתים נדירות ייטו צדדים לגלות למגשר את נקודות התורפה בטיעונים שלהם. הם, ברגיל, מעדיפים לנסות ולשכנע את המגשר, שיש בידם טיעונים מנצחים, בכדי שהדברים יעברו כך לצד השני, כאשר המגשר ייפגש עמו בנפרד. ניסיון שכנוע זה מיועד גם ובעיקר להשפיע על המגשר, באופן, שכל ניסיון מצידו להציע פתרון שלו לסכסוך ייטה לטובתם.
נימוק אחר להתנגדות לשימוש בכלי של הצעת מגשר נעוץ באמונה, שבעצם הצגת הצעה מטעם המגשר יש בה משום הכתבה לצדדים, יותר מאשר פתרון אובייקטיבי ומאוזן. אשר על כן, אין פעולה זו מתיישבת עם העיקרון של הרצון החופשי של המגושרים נקי מכל השפעה של המגשר.
מאידך, הסברה היא, שרוב המגושרים אכן כן מעוניינים בעזרתו של המגשר לזהות את האלטרנטיבות הריאליות שעומדות להם, ומקווים שהצעת המגשר תשפיע גם על הצד השני להיות מציאותי ביחס לדרישותיו ואפילו מתוך רצון לקבל מסגרת ריאלית להחלטה שלהם עצמם.
המציאות מלמדת שהצעת המגשר איננה מגבילה או כובלת את הצדדים מלעשות את ההחלטות העצמאיות שלהם ולבחור באלטרנטיבה הטובה ביותר – דהיינו, הסדר שאיננו המיטבי אבל עדיף על המשך הסכסוך וההידיינות המשפטית הכרוכה בכך.
סיבה נוספת להתנגדות לשימוש בכלי של הצעת המגשר, נעוצה בכך שההצעה עצמה עלולה לגרום אצל המגושרים את התחושה של העדר אובייקטיביות מצד המגשר, מתוך תפיסת ההצעה כבלתי הוגנת מדי מבחינתם, בהיותה נוטה לטובתו של הצד השני. על כך יכול המגשר להתגבר אם יבהיר לצדדים, בטרם שיעלה בפניהם את עצתו, שזו מבוססת הערכה אובייקטיבית, שקולה ומציאותית ליישוב הסכסוך, ויתרונה בעצם שלילת התמשכות הסכסוך.
כאמור, לעיתים רחוקות הצדדים יצביעו, במהלך הישיבות בנפרד, על החולשות בטיעונים שלהם ויעדיפו להסביר למגשר עד כמה הם צודקים בעמדתם. כך גם לעיתים נדירות, אם בכלל, הם יסגירו את הסכום הנמוך ביותר שלו הם עשויים להסכים כפשרה. אם הדבר נעשה, המגשר המנוסה יבין שהמדובר הוא במניפולציה, שאמורה להשפיע על המגשר והוא יתעלם ממנה בבואו להעלות הצעה משלו.
כיצד יכין המגשר את הצדדים לקראת העלאת הצעה שלו
לפני שמגשר יעלה הצעה משלו ליישוב הסכסוך או הנושא שבמחלוקת, חשוב שיסביר למגושרים את תפקיד המגשר כמי שהוא נטול פניות ושלנגד עיניו רק בחינה מציאותית של הסכסוך והפתרונות האפשריים. במהלך הישיבות בנפרד המגשר יערוך מבחני מציאות ויציג בפני כל צד את החולשות שבעמדתו, מבלי לעורר את התחושה, שהוא מעדיף את עמדותיו של הצד השני.
יש מקום להבהיר לשני הצדדים, שלמגשר אין שום עניין בתוצאה כזו או אחרת, שהצדדים עשויים להגיע אליה וכי כל מטרתו היא לעזור להם ליישב את הסכסוך, באופן שיתקבל על דעת שניהם. ברור שלעורכי דינם יש עניין בתוצאת המגעים והם מרוכזים בהדגשת הצדדים החזקים בעמדות של לקוחם, וזו בדיוק הסיבה לכך שהם אינם יכולים לתת להם הערכה אובייקטיבית ומציאותית באשר לטיב הפתרון הרצוי להם. עורכי הדין נשכרו בכדי לתמוך בעמדות הלקוח שלהם ובהכרח הם נקשרים לטיעוניהם שלהם ביחס לשאלות הנוגעות לסכסוך ולא יכולים להיות אובייקטיבים. יחד עם זאת, יש לזכור, שלעורכי הדין ישנה ההכשרה והכלים הטובים ביותר לשקול את מבחן המציאות שיערוך המגשר ואת היתרונות שבהצעותיו.
איזה אמות מידה יעמדו למגשר בבואו להעלות הצעה משלו
רבים מהמגשרים בבואם להעלות הצעת סכום או הצעה מספרית כלשהי בהקשר לנושא שבסכסוך, יעדיפו לבחור סכום או מספר שלדעתם יוכל להתקבל על דעתם של שני הצדדים, לעיתים, מבלי לקחת בחשבון את מה הם עצמם מאמינים, שיהיה הסכום או המספר הנכון. המחבר מוסיף, איפוא, עצה למגשרים עצמם, שבבואם להעלות סכום או מספר (כמו משך זמן של אי תחרות) יהא מספר או סכום זה מבוססים לא רק על מה שלדעתם עשוי להתקבל ע"י הצדדים, אלא גם סכום או מספר, שיהיו בתחומי הרווח ההדדי (WIN RANGE -WIN), בהסתמך על ניתוח אובייקטיבי ועצמאי של המגשר באשר לערך המבוקש בנסיבות הסכסוך הנתון. הצעה של סכום אמצע כלשהו, איננה בבחינת גישור אלא פישור גרידא.
צדדים עשויים להסכים לסכום או למספר שיעלה המגשר, למרות שאם היה זה מוצע לו במהלך משא ומתן ישיר עם הצד השני – בשום מקרה לא היה מקובל עליו. בהיות הסכום או המספר מגיעים מהמגשר הצדדים עשויים להסכים לו ולו רק בכדי להימנע מהדיינות יקרה.
מהן היתרונות שבהצעת מגשר
היתרון המרכזי בהעלאת הצעת מגשר, הינה בקעקוע העמדות המובנות ביחס לסכסוך ומידת הצדק שבעמדותיהם, שהצדדים מגיעים אתן להליך הגישור. ברור, שיש סכום שהתובע לא יסכים לשלם וסכום שהנתבע לא יסכים להסתפק בו. אולם היתרון טמון בכך, שמובן לכל המעורבים, שהצעת המגשר באה כמוצא אחרון לפני התמוטטות ההליך והיא מציעה פתרון מיידי, אם תרצו "כסף על השולחן". במצב דברים זה הצדדים ייטו להסכים, גם אם מתוך אי רצון, גם אם המוצע הוא נמוך או גבוה ממה שהיו מסכימים לו מלכתחילה.
כל עוד הצדדים מאמינים שהסכום או המספר שמציע המגשר מבוססים על אדנים אובייקטיביים ומציאותיים, אז מן ההכרח הינם בגדר רווח ההדדי לשניהם וייטו לקבל את ההצעה, שנושאת חותם כשרות של מציאותיות, תום לב והעדר פניות, ובלבד שבתפיסת הצדדים המגשר הינו כשיר, מוכשר ואמין.
מה יעשה המגשר אם רק צד אחד מקבל את הצעתו
היות והצעת המגשר נעשית מול כ"א מהצדדים בנפרד, במקרה בו רק אחד הצדדים מקבל את ההצעה, המגשר יוכל לפנות לצד שדחה אותה ולבקש את רשותו לפנות לצד המקבל, ע"מ שיעלה הצעה משופרת מזו של המגשר במאמץ למנוע את כישלון הגישור.
במידה והמגשר קיבל רשות שכזו, הוא ישפר את הצעתו בלא יותר מאשר ב 10%. ההנחה היא, שהניצע יקבל בפעם זו את הצעת המגשר, מתוך תחושה שהוא הצליח למצות את המרב שהוא יכול לקבל בנסיבות אלה מהצד השני. הניסיון מלמד שלעיתים קרובות ההיבט הפסיכולוגי הזה מנצח וכי 10% נוספים יכולים להיות שקולים להישג של 100%.
ברגיל המגשר לא יאפשר לצדדים להתמהמה יתר על המידה במתן תשובתם להצעה שהעלה ויקבע מועד סופי קרוב ככל הניתן לקבלת התשובה. משיכת זמן במתן התגובות, תגרור הצעות נגדיות והתדיינויות שימוססו את ההצעה שעל השולחן.
סיכום
כותב המאמר, מר הוכמן, מסכם ואומר, שהוא מאמין שהצעת מגשר הינו כלי יעיל בידי המגשר בתורת מוצא אחרון לפריצת מבוי סתום, שבו נמצא הליך הגישור. מניסיונו במרבית המקרים הכלי הגישורי הזה משיג את התוצאה המקווה. אם המגשר מוותר על השימוש בכלי זה נוכח מבוי סתום אליו נקלע ההליך, יש בכך משום החטאה של המהלך לנסות ולמצות את רצון הצדדים וליישב את הסכסוך. יש לזכור שעצם הפניה להליך של גישור מלמדת על רצון הצדדים להגיע לכלל פתרון ולהימנע מהדיינות משפטית.
דבר מתרגם המאמר
ראינו לנכון להביא את הדברים בפני קהל המגשרים מתוך אמונה שיש בהם תרומה למגשרים בתיאור הכלי של הצעת מגשר, מפי מגשר ועורך דין רב מוניטין, ידע וניסיון (ראו לעניין זה את הערת השוליים הנרחבת של הביוגרפיה המקצועית של כותב המאמר).
עם זאת, ובכל הכבוד, הצניעות והענווה המתבקשים, אנו חולקים על מר הוכמן. בחיי מעשה הגישור[2] , כפי שהם מוכרים לנו, לפחות בארץ, הצעת המגשר, איננה אקט פורמלי וקשיח, שאין לסטות מהכללים, שנערכו ונלמדו אודותיו, כמתואר ע"י מחבר המאמר. אנו מניחים, שכך הם, מן הסתם, פני הדברים בעולם הגישורי שבו פועל מחבר המאמר המכובד. המוניטין של מר הוכמן ומעמדו בעולם המשפט והגישור, כפי שעולים מהביוגרפיה שלו, מלמדים, שהוא, ככל הנראה, מעמודי התווך של עולם הגישור שבו הוא חי ופועל. אולם, בחיי המעשה, במציאות הגישורית בארץ, כפי שהם מוכרים לנו, הצעת המגשר עולה בתנאים שונים לחלוטין. מניסיוננו ולמיטב ידיעתנו, אפיה ועיתויה של הצעת המגשר, משתנה מגישור אחד למשנהו. יש, שהצעת המגשר תעלה בפגישות בנפרד עם הצדדים או עם מי מהם, ויש שהיא תעלה בישיבות המאוחדות, אולם הן בשום מקרה אינן קשיחות באופן המחייב את הצדדים בתשובה של "כן" או "לא" ללא תנאי, ללא שינוי.
תחילתה של ישיבת הגישור, עפ"י התפיסה שלנו, תתבצע בהתאם לכללי הפתיחה המובנים, ולטעמנו, ראוי ורצוי לו למגשר לדבוק בה, בהיותה מבואה רבת ערך עבור הצדדים, עבור עורכי דינם ואף עבור מגשרים עצמם לגופו של הליך הגישור. מהלכי הפתיחה המוכרים הללו, מהווים את המסלול המוליך להליך גישור כהלכתו ולאווירה הנכונה, שבה הוא אמור להתנהל. לאחר שנערכו ההיכרויות הקצרות הנדרשות ולאחר שנסקרו הסעיפים העיקריים בהסכם לקיום הליך הגישור, ייחתם ההסכם ע"י הצדדים, עורכי דינם והמגשרים. בשלב הבא ניתנת, כידוע, לכל צד ההזדמנות להציג את הנרטיב שלו באשר לעובדות הסכסוך. בהקשר זה, נראה לנו טבעי ומתבקש, ש"התובע" או מי שטוען, שהוא הצד שנפגע מפעולתו של הצד השני, הוא שיפתח בהצגת הרקע לסכסוך. אחריו יציג "הנתבע" את סיפור העובדות כפי שהן בעיניו.
זה השלב, שבו מתאפשר לצדדים, לעבור את תהליך הוונטילציה, שאמור לנקז את הכעסים והתנגדויות שמלווים אותו עם כניסתו לתהליך הגישור. בתום הצגת העמדות והנרטיב של כל צד לסכסוך, המגשר משקף את הדברים שנאמרו. למעשה, במרבית המקרים, אנו מוותרים על השיקוף המוכר ועורכים אותו יותר כמסגור מחדש, מה שמאפשר לנו למרכז ולזקק את עיקרי הטיעונים שהועלו, (על כך מקבלים ברגיל הסכמה של הצדדים בהנהון או באמירה או בחידוד המסר או אף בתיקונו. גם במהלך הרצאת הדברים ע"י כל צד לא נהסס לשאול ולהבהיר אם נאמר דבר כלשהו שלא מובן לנו או עלול להיות בלתי מובן לאחרים שבחדר הגישור) ובעיקר, המסגור הזה מאפשר למגשר לעקר מהנאמר אמירות קשות, קיצוניות או אמירות שאינן תורמות אלא להעצים את החיכוך.
כבר בשלב זה, ועוד לפני השלב של הפגישות בנפרד, אנו מצפים שיעלה בידיו של המגשר ליצור, ככל הניתן, אווירה נינוחה, שתפוגג את המתח ואת הרשמיות המלווים את תחילת הישיבה והצגת הנרטיבים הסותרים מפי הצדדים. על המגשר לחתור לתחילת היווצרותה של אווירה המאפשרת שיח חופשי בין על נושא הגישור ובין בכלל. לפחות ניצנים של שיח הדדי, שילווה את המשך ההליך. המגשר יכול לקדם מטרה זו באמצעות אמירות יותר קלילות, שיחות אגב בלתי מחייבות, העלאת אירועים וניסיונות עבר מחויכים משהו. לדעתנו, זה המועד שבו מתחיל באמת הליך הגישור.
בשלב זה של הליך הגישור, בין בשיחות שבנפרד ובין בשלב שבו הצדדים חוזרים ומתכנסים יחדיו, ייטיב המגשר לעשות אם יקנה להליך אופי של שיחה קולחת, שבה כל הצדדים והמגשר נוטלים חלק. במהלך שיחה שכזו יכול שיצוצו רעיונות ומחשבות שונות באשר לפתרון אפשרי. במצב זה, ומטבע הדברים גם המגשר יכול שיעלה מחשבה או רעיון לקידום יישוב הסכסוך, ללא כל ניסיון להכתיב דבר לצדדים. הרעיון או המחשבה יכולים להיזרק לחלל חדר הגישור, אולי גם כבדרך אגב, או כנושא שיגולגל ככדור בין הצדדים, ייפסל או יאומץ, כולו או בחלקו, ישונה וישופר, כדרך שהדברים נעשים בשיח של אנשים בוגרים.
לא קיימת כלל שאלה של קבל/קבלו או ש…., אלא מצב של עבודת צוות, שבה מחשבות ורעיונות עולים ונבדקים ע"י הצדדים, כולל ע"י המגשר על יתרונותיהם וחסרונותיהם. מחשבות ורעיונות אלה יכולים להיבדק, להידחות ולהתפוגג, מבלי שתיוותר כל תחושה של התנשאות או העדפה מצד המגשר. לצדדים יהיה ברור כל העת, שהסכסוך הוא שלהם ואם ייושב, הדבר יהיה לרווחתם ולא של איש מלבדם. יכול גם, שיעלה רעיון או הצעה לבקר באתר שהוא מקור הסכסוך, ככל שישנו כזה, ואם הצדדים והמגשר יחשבו, שיש יתרון במראה העיניים כדי להבהיר את המצב ולקדם פתרון, הרי שאין לפסול אפשרות זו.
אם ההצעה מתקבלת, אין ספק כלל, שבהיות כל הצדדים באתר המריבה, המגשר ינתב את הסיטואציה לשיח חיובי ומקדם, שבו כל הצדדים, והמגשר בכלל זה, ייטלו בו חלק, יעלו רעיונות ומחשבות כיצד ניתן להסדיר את המצב באופן שיהיה מקובל על דעתם של הצדדים. מבחינתנו, חשוב לזכור, שאין בהכרח רשמיות, טכסיות או מועד מובנה וקשיח להעלאתה של הצעת מגשר ומה והעיקר שהיא תעלה במועד הנכון ותקבל את האופי המתאים והמגשר לא חייב להמתין להגיע ההליך למבוי סתתום בכדי להעלות אותה.
תובנות אלה אולי לא יימצאו בספרי הלימוד למגשרים או בהרצאות בקורסים השונים, בהיותן פרי הניסיון שצמח בחדרי הגישור. עם זאת, אין בהן, בשום פנים ואופן, כדי לגרוע אף במשהו מחשיבותן של הוראת תורת הגישור וכלי הגישור הנלמדים בקורסי הגישור ובספרות העוסקת בגישור, שאותם יש ללמוד היטב, לשננם, להתנסות בהם ובעיקר להפנים אותם. תורת הגישור הינה המהות והבסיס לגישור בכללו. (לטעמי, היה מקום גם לכך, שפרחי המגשרים ייבחנו עליהם בבחינות מטעם משרד המשפטים או שלוחה משלוחותיו). טענתנו היא, שמגשר, שכבר צבר ניסיון וביטחון, ופיתח חושים מתאימים לקריאת המצב בחדר הגישור ואת הצדדים ועורכי דינם, יפעל בדרך הטובה ביותר ליישוב הסכסוך, מבלי שיהיה כבול לכללים נוקשים שעלולים להכביד על קידום המטרה הזאת.
יש לדעת, שאין גישור אחד דומה למשנהו ואין שני גישורים, שבהם ניתן להפעיל אותם כלים או להפעילם באותו האופן. בכל גישור הנרטיבים השונים שביסוד הסכסוך משתנים, הפרסונות המככבות שונות וכך גם התגובות של האנשים, הרקע שלהם, החינוך שלהם ועורכי הדין שלהם. אנו מניחים, שכל מגשר מכיר ויודע את תורת הגישור על בוריה. מה שמשנה זו המיומנות שלו ומידת האינטליגנציה הרגשית שלו ויכולתו לקרוא את הסיטואציות שנרקמות לעיניו בבואו להפעיל את הכלים שברשותו.
אחרי הכל, וכפי שכבר הערנו לעיל, עם כל הכבוד והצניעות המתבקשים, גישתנו שונה מזו של מחבר המאמר. אנו רואים אחרת את האופן והמועד להפעלת הכלי הגישורי של הצעת המגשר.
[1] מאמר זה מבוסס על מאמרו של Stephen A. Hochman, שהתפרסם עוד בפברואר 2012 תחת הכותרת –
A Mediator’s Proposal – Whether, When, and How It Should Be Used
סטיבן א. הוכמן פרש לאחרונה ממשרדו של פרידמן, ויטנשטיין והוכמן, ממשרד עורכי הדין בניו יורק, שם עסק בשנים 1987 – 2006, תחילה כשותף ולאחר מכן כעו"ד . הוא היה שותף מייסד במשרד הידוע כיום בשם קרמר, לוין, נפתליס ופרנקל, שם עסק בין השנים 1968-1987, המתמחה בדיני חברות, מסחר וניירות ערך.
מר הוכמן מתרגל כמעט אך ורק כמגשר ובורר. הוא שימש בורר של איגוד הבוררות האמריקאי, בוררות בעיקר ניירות ערך וסכסוכים מסחריים, והוא גם בורר וכן מגשר בבורסה של ניו יורק NASD הוא משמש גם כמגשר מטעם בית המשפט של בתי המשפט המחוזיים הפדרליים במחוזות הדרומיים והמזרחיים של ניו יורק, בית המשפט לפשיטת רגל של ארה"ב במחוז הדרום של ניו יורק ובית המשפט העליון של מדינת ניו יורק, מחוז ניו יורק (החטיבה המסחרית) , ומכהן בקבוצה המייעצת של בית המשפט העליון. הוא גם מאמן גישור בתכנית ADR המסחרית של בית המשפט העליון ומנהל מיוחד של מחלקת הערעורים, המחלקה הראשונה, של בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק.
מר הוכמן כותב, מתייעץ ומרצה תכופות בנושאי בוררות וגישור וחבר במכון האמריקאי למשפטים וועדות שונות של לשכת עורכי הדין והועדת המייעצות לה. הוא מכהן כיו"ר לשעבר של ועדת הבוררות של הסניף של לשכת עורכי הדין האמריקנית, ויו"ר עמית של ועדת המשנה הגדולה והמורכבת. הוא שימש במשך שנים רבות כראש התכנית השנתית של המכון למשפט אמריקאי – לשכת עורכי הדין האמריקנית בנושא יישוב סכסוכים אלטרנטיביים, ויו"ר התוכנית השנתית על מיזוגים ורכישות של חברות. הוא גם כיהן כחבר בועדת הבוררות לניירות ערך של הבוררות האמריקנית בבוררות לניירות ערך ובבוררות מסחרית.
מר הוכמן גישור למעלה מ -350 סכסוכים מסחריים, עסקיים, בינלאומיים ואחרים, לרבות ניירות ערך, חוזים, חוזים, ביטוח, מקרקעין, בניה, זכיינות, תיווך וסכסוכים בתובענות ייצוגיות, כ -98% מהם הסתיימו בהסדרי גישור.
[2] . ראה גם פרק 8 עמ' 260-262 בספרו של עו"ד יוני נפתלי "מעשה הגישור".