פריצת החיסיון
לנושא של החיסיון בגישור כבר התייחסנו במאמר שהופיע באתר זה, במדור זה, תחת הכותרת "דיון בנושא החסיוןבתהליך הגישור" שעניינו היה החלטת בית המשפט לערעורים בקליפורניה בראי שיטת המשפט בישראל, ובודאי שפסיקת בתיהמ"ש והספרות המקצועית עוד תחזיר אותנו לנושא זה בעתיד.
פסה"ד שלפנינו, איננו פס"ד נוסף באותו נושא, אלא כאן נדונה השאלה, מה קורה כאשר, אחד הצדדים לגישור, שבמקרה זה לא הסתיים בהסדר גישור, מפר את כלל החיסיון ומציג בפני ביהמ"ש מסמך, שנערך במהלך הגישור?
פסק הדין
ע"א 8987/07 פלוני נ. פלונית
בקבלם את עצת כב' השופטת אלון בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות, הסכימו בני הזוג המסוכסכים, לניסיון לפתור את הסכסוך שביניהם בהליך גישור, וזאת לאחר שכבר תם שלב ההוכחות בדיון בתביעותיהם ההדדיות ולאחר שכבר דחו הצעת פשרה שהעלתה השופטת .
במסגרת הליך הגישור נחתם בין הצדדים זכרון דברים, בו נוסחו הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעניינים שבמחלוקת, אולם הסדר גישור לא נחתם בין הצדדים.
למרות זאת, פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה לאכוף את זכרון הדברים, בכל הקשור להסדר תשלום המזונות, כפי שנרשם בזיכרון הדברים, שהעתק הימנו צורף לבקשה שהגישה.
בתום הדיון בבקשה זו, ביקש המערער מביהמ"ש לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליכים שבין הצדדים, בנימוק שזכרון הדברים הינו מסמך חסוי, שגובש בהליך גישור, אשר לא הסתיים בהסדר גישור ושהוא עצמו לא הסכים לגלותו.
בדחותה את בקשת הפסלות, פסקה השופטת הנכבדה כדלקמן:
" זכרון דברים הינו אכן מסמך חסוי שנערך בהליך גישור, וככזה הוא בלתי קביל ואין להגישו לבית המשפט. בית המשפט ציין כי המדיניות של הגנה על סודיות הליך הגישור ומניעת מסירת מידע מהליך גישור ללא הסכמת שני הצדדים הינו לב לבו של הליך הגישור. יחד עם זאת, לאחר ששקל את טענות המערער ואת מכלול הנסיבות, קבע בית המשפט כי אין בחשיפת זכרון הדברים כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. זאת, נוכח השלב בו הוגש זכרון הדברים, לאחר שהתקיימו הליכים רבים, בסיום הליך ההוכחות, ולאור העובדה שבית המשפט לפני הליך הגישור ובסיום פרשת ההוכחות העלה הצעת פשרה שהתייחסה לעניינים המוזכרים בזכרון הדברים. נקבע כי זכרון הדברים אינו נופל במסגרת "מסה קריטית" של ראיות לא קבילות שבית המשפט לא יוכל להדחיקן ואין בו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים שבכוחו להביא לפסילת שופט מלשבת בדין, וכי החלפת השופטת במותב אחר תגרום עוול לצדדים ופגיעה באמון הציבור. בנסיבות אלו הוחלט לדחות את בקשת הפסלות, כשבמקביל הורה בית המשפט כי זכרון הדברים יוצא מהתיק ויוחזר למשיבה".
על החלטה זו הוגש הערעור דנן, כשבין היתר טוען המערער כי הוא "פנה להליך הגישור, וחתם על זכרון הדברים, מתוך ידיעה שהוא יכול לחזור בו מהסכמותיו שלא גובשו לידי הסכם מחייב, וזאת מבלי שהן תובאנה לידיעתו של בית המשפט".
כב' הנשיאה ביניש חוזרת ומאשרת את העיקרון סודיותו של הליך הגישור בקובעה כי זיכרון הדברים הוא מסמך חסוי שנערך בהליך קישור ואף מקבלת, לצורך הערעור, את ההנחה שנגלה לביהמ"ש מסמך הנוגע להליך גישור, שלא היה אמור להיחשף בפניו.
אולם נקודת המוצא של כב' הנשיאה ביניש היא, ש"ככלל, אין פגם בעצם חשיפתו של בית המשפט לחומר ראיות לא קביל. בבסיס גישה זו עומדת הנחת היסוד כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול את השופט"
משנאמרו דברים אלה, מחליטה השופטת הנכבדה לדחות את הערעור, בפוסקה:
"לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהן כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילת המותב. אכן, נחשף בפני בית המשפט זכרון דברים שנערך במסגרת הליך גישור, שלא אמור היה להיות מובא לידיעת בית המשפט, אך בעובדה זו, כשלעצמה, אין כדי להוביל לפסילה של בית המשפט.
לא שוכנעתי כי בפניי נסיבות מיוחדות וחריגות, בהן ניתן לומר כי החומר הבלתי קביל שבית המשפט נחשף אליו הוא בגדר "מסה קריטית" שבית המשפט לא יוכל להתגבר עליה ולהתעלם ממנה בהכרעה בתביעות המונחות בפניו ".
ובהמשך הדברים אומרת כב' השופטת ביניש:
"בית המשפט גם מודע לעמדתו של המערער, לפיה לא הבשיל זכרון הדברים לכדי הסכם גישור. השופטת, ככל שופט, יודעת כי הליך הגישור הוא הליך בו מנסים הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם על דרך של הסכמה משותפת. טיבה של הסכמה זו שבמסגרתה מוכן כל צד להתגמש בעמדותיו ולוותר על דברים שבמסגרת הליך רגיל לא היה מוותר עליהם, וזאת מתוך רצון אמיתי וכן לסיים את המחלוקת מתוך שיתוף פעולה והסכמה הדדית. משלא הבשיל הליך הגישור לכדי הסכם משותף, ברי כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה והם חוזרים לבית המשפט, מבחינתו, כפי שיצאו ממנו.
חזקה על השופטת שהיא יודעת כי נכונות המערער להתפשר בנושאים מסוימים לטובת המשיבה במסגרת הליך הגישור, אינה מחייבת אותו לאחר שהליך הגישור לא צלח, וכי לא תזקוף לחובתו את הסכמותיו, הבאות לידי ביטוי בזכרון הדברים שנחשף בפניה".
אשר על כן, הערעור נדחה.
דיון וניתוח
הקורא ישים לב לכך, שבמקרה זה – בפועל – כלל לא נידונה פסלותו כראייה של מסמך, שנערך במהלך גישור, וכלל ברזל זה, חזר ואושר בכל הערכאות, אלא פסילתה של שופטת שנחשפה למסמך שכזה מלדון בכלל הנושאים שתלויים ועומדים בתביעות ההדדיות של הצדדים לאותו גישור.
כזכור, המשיבה הגישה בקשה לאכוף הסכמות לכאורה שבאו לידי ביטוי בזיכרון דברים, שנערך במהלך גישור.
הצדדים, נאמר בפסה"ד, זומנו, בעקבות בקשה זו, לביהמ"ש והתקיימה ישיבה ובמהלכה, כך נאמר בפסה"ד, הותר לצדדים "לטעון מספר דקות לגוף התביעה. לאחר שהמשיבה סיימה לטעון, ביקש המערער מביהמ"ש לפסול עצמו מלדון בהליכים שבין הצדדים".
החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות היתה: "לדחות את בקשת הפסלות, כשבמקביל הורה בית המשפט כי זכרון הדברים יוצא מהתיק ויוחזר למשיבה".
המערער שבעניננו, לא המתין להחלטתה של כב' השופטת אלון לגופה של הבקשה, אלא מיד עם סיום טיעוני המשיבה, הוא קם וביקש שהשופטת שישבה בדין תפסול עצמה מלדון בכלל העניינים של בני הזוג, הנידונים בפניה.
מתוך קריאת פסה"ד שלערעור, ניתן להסיק, שאמנם ביהמ"ש דלמטה היה אכן דוחה את הבקשה של המשיבה, בשל פסלותו של זכרון הדברים. שהרי, בהחלטתו, כפי שצוטטה ע"י כב' הנשיאה ביניש הוא פסק:
"כי זכרון הדברים הוא מסמך חסוי שנערך בהליך גישור, וככזה הינו בלתי קביל. ככל שהמשיבה אינה שבעת רצון מהחלטה זו היא יכולה להשיג עליה במסגרת הליכי ערעור רגילים, ולא במסגרת הדיון בערעור הפסלות".
והרי גם מובן מאליו שאם החליט ביהמ"ש דלמטה להוציא את זכרון הדברים מהתיק ולהחזירו למשיבה – שגם בקשתה המבוססת על זכרון דברים זה – נפלה מאליה.
סיכום וביקורת
לסיכום, ברור , איפוא שלא פסלותו של המסמך נדונה בפסה"ד שלעיל אלא פסלות השופט שהמסמך הוגש לו, ואין ספק שבנסיבות אותו עניין – דין הערעור היה להידחות.
כאן המקום להביא בפני הקורא את דבריו של עודך דין רונן סטי, יו"ר משותף, וועדת בוררות וגישור, בהם הוא מבקר, בפרסום "עט ועוד" אוגדן חוברות מקצועיות ע,י ועד מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי-הדין ( גיליון 90, אוקטובר 2008), את החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה מכיוון אחר. לטעמו, ביהמ"ש מלכתחילה לא היה צריך לדון בבקשה המבוססת על מסמך שכזה והיה עליו לפסול על הסף את הניסיון להציג בפניו מסמכים שגובשו בהליך גישור. עו"ד סטי, כראוי לבמה מעליה הוא מעלה את השגותיו, מפנה את דבריו, לציבור עורכי הדין. עם זאת, עורך מדור זה באתר של מגשרים וגישור מאמין, שגם מגשרים טוב להם, שיהיו מודעים לסוגיה של הניסיון לעשות שימוש בביהמ"ש במסמך, שנערך במהלך הליך הגישור ואיננו הסדר הגישור החתום ע"י בעלי הדין.
בשל חשיבות הדברים הם מצורפים כאן בהעתקה מהאוגדן הנ"ל כלשונם:
עט לבוררות ולגישור
"על פסיקת ביהמ"ש, עו"ד רונן סטי, יו"ר משותף, וועדת בוררות וגישור
החיסיון החל על הליכי גישור מוסדר בסעיף 79ג (ד) לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אמון ציבור עורכי הדין בהליך הגישור נשען רבות על יציבותו של חיסיון זה והיותו בגדר "מסך ברזל" המפריד בין הליך הגישור ובין ההליך השיפוטי המתנהל בבית המשפט. ראוי כי כל מסמך שנערך במסגרת הליך גישור ולצרכיו לא יועבר לבית המשפט. הדבר עולה בקנה אחד עם כללי ההסכם המצוי בין בעלי הדין והמגשר המצוי בתוספת לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. הדבר מתחייב מכך ומהוראות החוק.על בית המשפט לפסול על הסף כל ניסיון להגשת מסמכים שגובשו בהליך גישור, בין אם בגדר טיוטת הסכם או זכרון דברים או רישומים למיניהם. זאת להבדיל מהסדר גישור המוגש לשם מתן תוקף של פסק דין בבית המשפט. על עורכי הדין לעמוד בתוקף על פסילת מסמך חסוי שגובש בהליך הגישור כראיה קבילה בבית המשפט וזאת מיד עם הגשת מסממך כזה או אחר בהליך שיפוטי.הימנעות או דחיית ההתנגדות לכך עלולה להתפרש כהסכמה ויקשה על המבקש לטעון אחר כך לפסילת מסמכים אלה כראיה או לפסילת המותב הדן בהם. על כן ראוי כי בקשה לפסילת מסמך חסוי שגובש בהליך גישור והוגש לבית המשפט תהא כל הסף ותוך הגשת בקשה מתאימה, דיון בבקשה זו יהא בלא שיידרש דיון לגופה של תובענה.כך, גם ייחסך הצורך לליבון המשך ניהול הדיון השיפוטי בתיק על ידי אותו מותב, או מותב חלופי.
עו"ד דניאל ארנסט, יו"ר משותף של וועדת הבוררות והגישור וע"ד ארז יצחקי, חבר וועדה".