דברים שנאמרו באולם בית המשפט ודברים שנאמרו במהלך ישיבת גישור

דברים שנאמרו באולם בית המשפט ודברים שנאמרו במהלך ישיבת גישור

מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר

מבוא קצר

זרקור על פסק דינה של כב' השופטת אפרת הלר בבית משפט השלום בטבריה ת"א 69248-12-68 בן שבבו נ' מאירה אזרד.

פס"ד זה, שקרוב לוודאי, שלא רבים הסיכויים שיגיע למודעות המגשרים, בהיותו נסוב בכלל על תביעת לשון הרע, אלא  שהמיוחד בפס"ד זה, בכל הנוגע לענייננו, שבעוד שברגיל הפסיקה עוסקת בחסיונם של דברים שהוחלפו במהלך הגישור, הרי שהשאלה בפס"ד זה היא חסינותם של הצדדים להליך.

תמצית העובדות שבפסה"ד

מדובר בתביעה כספית על סך של 300,000 ₪, שעניינה פיצוי בגין פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, וזאת בגין התבטאותה של הנתבעת בגנותו של התובע בפני צד שלישי, וכן לפיצוי בגין פגיעה נטענת בפרטיות, בטענה שהנתבעת מסרה לצד שלישי מידע פרטי אודות התובע, המצוי בחיסיון על פי חוק הגנת הפרטיות.

עיון בתוכן הפרסומים הראשון והשני מלמד שהם כוללים אמירות קשות המתייחסות לתובע, כגון "נוכל", "רמאי", "זבל", "נרקומן", "מסוכן", "עבריין מהלך", "שיכור", עושה שימוש בסמים וכן משחד דיינים, חיה רעה וחולה בראש. דומה כי יש באמירות אלו כדי להעליב, להשפיל ולבזות את התובע בפני מר לוי, אשר באוזניו נאמרו האמירות הנ"ל.

אין מדובר רק בשפת ביבים, שאינה הולמת ובגידופים בעלמא (דוגמת: "נוכל", "זבל" וכו'), אלא באמירות, אשר בחלקן מציגות את התובע כעבריין ומפר חוק ומייחסות לו האשמות חמורות של שיכרות, שימוש בסמים, חטיפה סיכון ילדיו ומתן שוחד.

ניתוח האמירות הקשות שנאמרו בהקלטה, באמות מידה אובייקטיביות, מוביל למסקנה כי מדובר בפרסום לשון הרע, שכן נדמה כי אין חולק שהביטויים החמורים הנ"ל, בהם בחרה הנתבעת לעשות שימוש כנגד התובע, יש בהם כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות לעשותו מטרה לבוז וללעוג מצידם, או לבזותו בשל המעשים שיוחסו לו בפרסומים אלו.

כמו כן אמירות אלה מהוות פגיעה בפרטיות, שכן הנתבעת מסרה לצד שלישי מידע פרטי אודות התובע, המצוי בחיסיון על פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

טענות הצדדים

התובע טען כי מהעתקי הקלטות, שנמסרו לידיו של אחד –  מר לוי – אשר שימש כשוטר בעבר (להלן: "מר  לוי"), ודיבר עם הנתבעת בעניינו של התובע, נשמעת הנתבעת משוחחת עם מר לוי בצורה פוגענית ולא מכבדת אודות התובע, כאשר, בין היתר, היא טענה, שהתובע הוא "אדם נוכל", "זבל", "מתעסק עם זונות", "עבריין", "קשור בסחר בסמים" וכן "משחד דיינים בבית הדין הרבני", תוך שהיא מפרטת פרטים אישים וחסויים בעניינו של התובע מתוך ההליכים בבית המשפט לעניינים משפחה ובבית הדין הרבני.

החלק שמעניין אותנו המגשרים, הינו בטענת הנתבעת, שלא הכחישה את האמירות הללו, אלא שלטענתה היא הבינה,  שמר לוי פונה אליה בכובע של "מגשר" לצורך גישור וכי הוא מצוי היטב בפרטי הסכסוך האישי בין התובע לגרושתו.

לפיכך, טוענת הנתבעת, עסקינן בפרסומים מותרים, שנעשו בנסיבות סעיף 13 (5) לחוק, וזאת שעה שמר לוי הציג את עצמו כמגשר. משכך יש לראות בפרסום כפרסום על ידי "בא כוחו של בעל דין…שנעשה תוך כדי דיון", וזאת משעה שהמונח "תוך כדי דיון" זכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה לרבות ביחס להליך של גישור.

סעיף 13(5) לחוק לשון הרע קובע:

"פרסומים מותרים

לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

לטענת הנתבעת, מר לוי פנה אליה במטרה לפייס ולסיים את הסכסוך בין התובע ואשתו וכך יש לראותו, כמגשר אף אם לא מדובר במגשר פורמאלי שמונה על ידי בית משפט או בהסכמת הצדדים. משעה שמר לוי הציג את עצמו כמגשר, היה עליו לנהוג בהתאם לסעיף 5(א) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות הגישור") היינו, לנהוג בתום לב, בהגינות וללא משוא פנים, אך מר לוי לא עשה כן. בנוסף, טענה הנתבעת, כי מר לוי העביר לתובע מידע שהתגלה במהלך הגישור בניגוד לתקנה 5(ד) לתקנות הגישור והיה צד בהליך, בניגוד לתקנה 5(ח) לתקנות הגישור.

תקנה 5(ד) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993 קובעת:

" חובות המגשר תק' תשס"ב-2001

(ד)  המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור".

ואילו תקנה 5(ח) קובעת:

" (ח)  המגשר לא יהיה צד להסדר הגישור, ולא יוטלו עליו בהסדר הגישור חובות ולא יוקנו לו זכויות, בין במישרין בין בעקיפין, ואולם לאחר הפסקת הגישור רשאים בעלי הדין להסכים שהמגשר יתן חוות דעת על הסכסוך או יתמנה לבורר בסכסוך".

כמו כן, טוענת הנתבעת, שלתובע לא עומדת עילת תביעה ביחס לטענתו לפגיעה בפרטיות וזאת לאור העובדה שמר לוי הציג את עצמו בפניה כמגשר. מכאן, לטענתה, המדובר בפרסומים מותרים בהתאם לסעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, אשר מחיל את הפרסומים המותרים שבחוק איסור לשון הרע על חוק הגנת הפרטיות.

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קובע בסעיף 18(1) הימנו:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:

(1)  הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;".

אשר על כן טענה הנתבעת, כי השיחות, שההקלטות והתמלילים שלהן צורפו לכתב התביעה, הן שיחות שהיו בינה לבין מר לוי, אשר להבנתה פנה אליה בתור "מגשר" לצורך גישור, כאשר לאורך תצהירה הנתבעת אינה מכחישה את תוכן השיחות שהוקלטו באפליקציית ההקלטות במכשיר הטלפון הנייד של מר לוי.

החלטת ביהמ"ש באשר לטענה שהדברים נאמרו למגשר

כב' השופטת אפרת הלר, בדחותה את טענות ההגנה הנ"ל של התובעת מצטטת מפסה"ד ת.א (טבר') 23360-06-09 דוד פדידה נ' מיכה אדוני, שבמסגרתו נפסק כי

"בכל הנוגע לדברים שנאמרים באולם בית המשפט, יפים על דרך קל וחומר כשמדובר בדברים שנאמרים במסגרת הליך גישור. הרעיון העומד ביסוד הליך הגישור הוא להביא את הצדדים לשיחה "בגובה העיניים" ולאפשר להם לשטוח בחופשיות את טענותיהם בלא חשש "שיתפסו" במילתם וזאת במטרה ליישב את הסכסוך בהסכמה. בשל מטרה זו ובניגוד לדיון באולם בית המשפט, שהינו דיון פומבי, שמתועד בפרוטוקול, חוסה הליך הגישור תחת חיסיון ולא ניתן לעשות שימוש בדברים שנאמרים במסגרתו. החיסיון המוענק בסעיף 13(5) לחוק לפרסומים הנאמרים בהליך המשפטי, מקבל, אפוא, משנה חשיבות שעה שמדובר בהליך גישור, על אופיו המיוחד של הליך זה".

ופוסקת השופטת המלומדת:

"לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה שיחותיה עם מר לוי היו שיחות שנוהלו עם מגשר במסגרת הליך גישור ואשר חוסות תחת הגנת סעיפים 13(5) ו – 13(7) הנ"ל. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה שיחותיה עם מר לוי היו שיחות שנוהלו עם מגשר במסגרת הליך גישור ואשר  חוסות תחת הגנת סעיפים 13(5) ו – 13(7) הנ"ל.

דא עקא, משנדרשה הנתבעת לציין היכן ניתן ללמוד מההקלטות או מהתמלילים שצורפו לראיות התובע, כי מר לוי הציג את עצמו בפניה כמגשר, לא ידעה הנתבעת לעשות כן והשיבה כי בהתאם לפרשנותה, מר לוי פנה אליה כמגשר ופניותיו היו בעלות אופי גישורי.

בניגוד לעדות הנתבעת בתצהירה, לפיה מר לוי פנה אליה בכובע של "מגשר" והציג את עצמו בפניה כמגשר, הרי שמתשובותיה בחקירתה הנגדית עולה כי מר לוי כלל לא הציג את עצמו בפני הנתבעת כמגשר וגם הנתבעת עצמה לא פנתה וביררה מול מר לוי האם הוא פונה אליה לצורך עריכת הליך גישור .

טענת הנתבעת לפיה מר לוי פנה אליו בתור מגשר נסתרה בחקירה הנגדית של הנתבעת, בה לא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח טענתה לפיה מר לוי פנה אליה והציג עצמו כמגשר בסכסוך שבין התובע לגרושתו ולמעשה טענת הנתבעת בהליך דנן, כי מר לוי הינו בבחינת "מגשר" מהווה  פרשנות מאוחרת של הנתבעת לשיחות שקיימה עם מר לוי, פרשנות אשר נראה כי הוענקה על ידה לשיחות עם מר לוי "אד הוק", תוך ניסיון ליצירת קונסטרוקציה משפטית עליה תתבסס הגנתה  לאחר שהוגשה התביעה כנגדה.

לכך אוסיף ואציין כי אין המדובר בהליך גישור אליו הופנו הצדדים על ידי בית המשפט או לחילופין בהליך גישור מוסכם בין הצדדים בפני מגשר מוסמך ולטעמי, הניסיון להיתלות בהגנת סעיף 13(5) לחוק, הינו מלאכותי ומאולץ בנסיבותיו של העניין.

אשר על כן הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענות הגנתה של הנתבעת כנגד פרסום לשון הרע כלפי התובע ואני קובעת כי שיחותיו של מר לוי עם הנתבעת לא היוו חלק מהליך גישור, מר לוי לא מונה כמגשר מטעם מי מהצדדים ולא הציג עצמו ככזה ועל כן אין תחולה לסעיפים 13(5) ו- 13(7) לחוק".

לסיכום

המסקנה עבור המגשרים היא, שלא רק דברים שנאמרו ומסמכים שהועברו במסגרת הליך גישור הינם חסויים, אלא שגם הצדדים להליך הגישור עצמם חסינים מפני תביעת לשון הרע, כשם שהדבר לגבי צדדים בהליך משפטי בבית המשפט.