הסכם כילאיים שזיווג הסכם גישור עם הסכם בוררות– אינו בר קיימא ואינו ניתן ליישום.

5.7.2022

הסכם כילאיים שזיווג הסכם גישור עם הסכם בוררות– אינו בר קיימא ואינו ניתן ליישום.

מאת עו”ד גיורא אלוני, מגשר

עובדות המקרה בקצרה

נסיבות המקרה, כפי שהתבררו בבית משפט השלום בנתניה, בפני כב’ השופט אלי ברנד, ושימשו ברקע פסק דינו בתיק  ת”א 29983-02-16 איטון ואח’ נ’ דנציגר ואח’.

המבקשים, הם התובעים בהליך העיקרי, עתרו לאישור ומתן תוקף של פסק דין להסכמים שנערכו בין הצדדים.

במסגרת התדיינות בסכסוך, שעניינו פירוק שיתוף, הסכימו הצדדים להעביר את ברור  עניינם להליך לגישור בפני מגשר עו”ד בר לב.

בעקבות הליך הגישור נחתם ונכרת בין הצדדים (ביום 25.7.21) מסמך שכותרתו “הסכם גישור”, הכולל את ההוראות הבאות:

“הצדדים ממנים את המגשר בתיק, עו”ד בר לב, שיפסוק בכל המחלוקת שבין הצדדים על סמך הסכמים שהעבירו הצדדים למגשר טרם פגישת הגישור האחרונה.

ההסכמים אותם יעביר המגשר יהיו הסכמים סופיים שיחייבו את הצדדים ואינם ניתנים לשינוי ו/או ביטול על ידי אף צד. …

מועד ההסכמים יהא כמוסכם ונקבע, כי באם לא ייחתמו על ידי צד להסכמים יהא אפשר להגישם לאישור בית משפט.

ההסכמות הנן מחייבות ופותרות את המחלוקת ו/או טענות שבין כל צד להסכם לרבות טענות פנימיות אם ישנם.”

התקיים הליך בפני עו”ד בר לב, שבעקבותיו הוא ניסח שני הסכמים, האחד שכותרתו “הסכם גישור” והשני, שכותרתו “הסכם”, ולמעשה מהווה חוזה מכר מקרקעין על פיו אמורים היו המשיבים למכור זכויותיהם במקרקעין למבקשים.

בכותרתו של כל אחד מעמודי ההסכמים מופיעה מסגרת בולטת בזו הלשון:

ואמנם, המשיבים סירבו לחתום על המסמכים הנ”ל, ולפיכך עתרו המבקשים לבית המשפט ליתן תוקף של פסק-דין להסכמים אלו הגם שהמשיבים לא חתמו עליהם, והמשיבים – מנגד – התנגדו לבקשה.

פסיקת השופט

בפתח הדברים אומר השופט אלי ברנד:

” דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת שההסכם מיום 25.7.21 מהווה “הסכם בוררות”, כמשמעו בסעיף 1 לחוק הבוררות, שעה שהוא מסמיך במפורש את עו”ד ביני בר-לב לפסוק במחלוקת בין הצדדים וכי הכרעתו תהיה מחייבת, סמכויות השונות באופן מהותי מאלה של מגשר ואינן תואמות את אופיו  ומטרתו של הליך גישור אך הולמות כדבעי בורר”.

לאמור, הצדדים הם שבחרו שההכרעה בעניינם תעשה באמצעות בורר וכן  – שההסכמים שהוא יערוך יחייבו אף אם לא יחתמו על ידי מי מהם.

ואולם, ההערה לעיל, שבראש עמודי ההסכמים על פיה כניסת ההסכמים לתוקף מותנית בחתימות המשיבים עליהם, בקביעת המחיר על ידי שמאי ובמתן תוקף של פסק דין וכי קודם לכך ההסכמים “לא לשימוש”. מן הסתם זו גם הסיבה, שהבקשה איננה לאישור פסק-בוררות בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות אלא בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמים ביניהם, היות, וככל הנראה, גם לדעת המבקשים לא מדובר בפסק בוררות סופי ומחייב כפי שהם.

ההסכמים מהזווית של תורת הגישור

נוכח ההליך שניהלו הצדדים, עולה לכאורה הטענה, שמעצם מבנה הכלאיים “בורר/המגשר” – סביר יותר היה להתייחס אליהם כאל הסדר גישור.

וכאן מצטט השופט המלומד מפסק הדין התקדימי של כב’ השופט רובינשטיין ב בע”מ 8769/08 פלוני נ’ פלונית, שחרות למראשותיו של כל מגשר בישראל:

“גם אם חתמו הצדדים על “הסדר גישור” כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם וההסכם צריך להיות מוגש על ידי המגשר. ואגב, מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית – שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על “הסדר הגישור”.

אלא, שבהמשך פסה”ד נאמר: “הסכמה חוזית להסדר גישור אינה כוללת הסכמה למתן תוקף של פסק דין – אלא אם כן נכתב בהסדר הגישור במפורש אחרת”. ואז עומדת, לכאורה, הטענה שבהסכם הגישור המקורי כלולה כבר הסכמה למתן תוקף של פסק דין להסכמים הללו”.

אבל, למעשה, אין אלה פני הדברים במקרה דידן. בהגדרת הגישור בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984נחקק – “הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור“, שעה שבענייננו, הליך הגישור לא הסתיים אלא הופסק, ויעודו של המגשר הוחלף, בהסכמת הצדדים, לזה של בורר, שיכריע במחלוקת שבין הצדדים.

קובע כבוד השופט ופוסק:

1. ” את העובדה שלא ניתן לתת תוקף של פסק דין כהסדר גישור להסכמים דנן כפי שהם ניתן ללמוד גם מעיון בהנמקת בית המשפט העליון, המאמצת את הנמקת בית הדין האזורי לעבודה בע”ב (ת”א) 6063/04 שונרא תוכנה בע”מ נ’ טרוטינו גיל שם נאמר כך –

“היה ונלך צעד נוסף קדימה ונניח כי המגשר חתם על הסכם הגישור ובין מועד החתימה ועד מועד הגשת ההסכם לבית הדין נמלך אחד הצדדים בדעתו ואותו צד מבקש מהמגשר ומהצד שכנגד שלא להגיש את ההסכם לבית הדין, האם עצם העובדה שהצדדים והמגשר חתמו על ההסכם מהווה סוף פסוק והצד שנמלך בדעתו לא יהא זכאי לבקש שלא להגיש את ההסכם לבית הדין על מנת שינתן לו תוקף של פסק דין? האם רשאי בעל הדין המעוניין בקיום ההסכם להגישו לבית הדין חרף התנגדות בעל הדין שכנגד?

נראה כי יש להשיב על שאלות אלו בשלילה. תקנה 9(ב) לתקנות נוקטת במילים ‘ביקשו הצדדים’ ולא בכדי. אין די שצד אחד מבקש ליתן  תוקף של פסק דין להסדר פשרה (גם לאחר שבעלי הדין והמגשר חתמו על ההסכם). מהמלים ‘ביקשו הצדדים’ למדים אנו  כי יש צורך ששני הצדדים יבקשו מבית הדין ליתן להסכם  תוקף של פסק דין. מקום בו אחד הצדדים נמלך בדעתו בין לבין, הרי שבפנינו חוזה בלבד והצד החש שהצד שכנגד הפר חוזה כלפיו רשאי לפעול בהליכים משפטיים מכח חוק“.

ואותו הגיון חל גם במקרה שלפנינו. ההסכמה העקרונית להגשת ההסכמים לאישור בית המשפט ניתנה טרם שהללו הונחו לפני הצדדים והובררו להם תוכנם וניסוחם הסופיים, ולא ניתן לכבול מי מן הצדדים להסכמה העקרונית ולחייבו להסכים להגשת הסדר הגישור (הכולל בענייננו שני הסכמים) לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין גם אם הסכים לכך מראש ובמיוחד שעה שסרב לחתום עליהם כפי שקרה בדידן, וכל זאת אף אם הייתי רואה בהם הסדר גישור שנכרת.

ההסכמים מהזווית של תורת הבוררות

גישת בית המשפט בבואו להכריע בטענה, שהסכמי הפשרה שהושגו בין הצדדים הם בני אכיפה, איננה מתיישבת לגמרי עם  תפיסת תורת הבוררות, אבל נתמכת בפסק דינו של בית המשפט העליון בע”א 425/88 פטר חיים‎ ‎נ’ פקיד שומה עכו – נהריה‏, שם נקבע  ש”בית המשפט לא יכול היה, בנסיבות העניין, לכפות על המערער את הסכם הפשרה, וזאת גם אם בית המשפט סבר, כי נכרת הסכם פשרה מחייב בין הצדדים”.

ומסקנתו של השופט הנכבד מהדברים היא כי גם אם היה מקום לקבוע, כי מדובר בהסכמי פשרה ולא בהסדר גישור היתה התוצאה זהה ולא ניתן היה לתת להם תוקף של פסק דין.

ולפיכך לא ניתן לאשר את ההסכמים כפסק בוררות ולמרות שאינם הסדר גישור או הסכם פשרה שנכרתו הרי אף אילו היו כאלה לא ניתן היה לתת להם תוקף של פסק דין במצב הנוכחי.

ולשם השלמת התמונה להלן פסק הדין במצוטט:

1. ” בענייננו, בהתייחס להסכם מיום 25.7.21, מוביל עקרון “הביצוע בקירוב” למסקנה כי ראוי לבצע את הסכם הבוררות בקירוב ולשם כך להחזיר את ההליך אל הבורר עו”ד ביני בר-לב – המצוי כבר בפרטי המחלוקות בין הצדדים ובטיעוניהם – לצורך מתן פסק בוררות על ידו (ומאחר שלמעשה כבר גיבש הכרעה בהן באמצעות נוסח ההסכמים. יש להניח כי פסק בוררות יוכל להינתן על ידו תוך זמן קצר יחסית).
2. לפיכך אני מורה על החזרת הליך הבוררות אל עו”ד בר-לב לשם מתן פסק בוררות כדין.
3. בפסק הבוררות יכריע עו”ד בר-לב בכל המחלוקות שבין הצדדים בקשר לתובענה זו, אך לא בדרך של ניסוח הסכמים עבור הצדדים אלא במתן פסק בוררות רגיל (מבלי שיהיה בכך כדי למנוע ממנו את האפשרות של הבאת הצדדים לכריתת הסכם פשרה סופי וחתום אשר יוכל להיות מוגש בהסכמתם למתן תוקף של פסק דין לבית המשפט).

פסק הבוררות יהיה מנומק כהוראת סעיף ט”ו1 לתוספת הראשונה לחוק הבוררות.

1. הצדדים יפנו אל עו”ד ביני בר-לב תוך 10 ימים, ימציאו לו החלטה זו והוא ייתן הוראות באשר לאופן השלמת הליך הבוררות לפניו לצורך מתן פסק הבוררות”.