"פתרון סכסוכים בתחום הנזיקין והביטוח מחוץ לכותלי בית המשפט"

ביום שלישי האחרון לשנת 2009 התקיים יום עיון בבית הפרקליט בנושא שבכותרת לעיל, בהנחייתם של עו"ד רונן סטי ועו"ד דניאל ארנסט, יו"ר ועדת בוררות וגישור בלשכת עוה"ד, וחשבתי לנכון, כמי שהשתתף באותו כינוס חשוב, להשתמש בבמה זו בכדי להביא בפני קוראינו שלא נוכחו שם את עיקרי הדברים שנאמרו באותו יום העיון והמסקנות שאליהן הגיעו המרצים המלומדים שנשאו דברים בפני הקהל, עורכי דין ומגשרים כאחד.

חומר הרקע שחולק למשתתפי יום העיון נשא את הכותרת "גישור בנזיקין-העתיד בהישג יד", שאותו כתבה וערכה עורכת הדין קורין יצחקי. את סקירתה המאלפת והמקיפה פותחת עורכת הדין המלומדת בדוגמאות של עינויי הדין שהתנסו בהם נפגעי תאונת דרכים ותאונת עבודה בחפשם מזור לעצמם בין אולמות בתי המשפט וממשיכה בחקירה מעמיקה של האלטרנטיבה, הגישור, שכידוע עדיין איננה מנוצלת דיו.

בשל החשיבות והעניין שיש במאמרה של הכותבת לכל עורך דין ומגשר באשר הם, חשבתי שיהיה זה לנכון שבמקום לצטט קטעים נרחבים עדיף פשוט להביא בפני קוראי מדור זה, את מאמרה החשוב של עורכת הדין קורין יצחקי, לאחר שנתנה לכך (ברצון) את אישורה (ראו גם www.corin-law.com)

והרי הדברים:

עו"ד קורין יצחקי –גישור בנזיקין-העתיד בהישג יד

"אפתח בסיפור אמיתי שימחיש אולי יותר מכל את יתרונות הגישור מול ההליכים הרגילים . בשנת 94 נער בן 12 ממשפחה קשת יום ולמודת סבל , שאהב לחפש ולתפוס יונים,נכנס למבנה נטוש החליק ונפל מגובה של 10 מ'. הנער נפגע באופן קשה מאוד, בראשו ובכל חלקי הגוף ונגרמה לו פגיעה רב מערכתית. בשנת 2005 הוגש כ' התביעה, וב- 2007 התקיימה פגישה ראשונה בביהמ"ש המחוזי בת"א והצדדים הופנו לגישור. בשנת 2009 נסגר התיק לאחר כשנתיים בלבד מהדיון הראשון, תקופה הנחשבת קצרה במיוחד לאור המקרה המורכב והקשה. התובע כיום בן 27 זכה בפיצויים בסך כ- 2 מיליון ₪ ובנוסף כספים ותגמולים מהמל"ל בגין נכותו עד לסוף ימי חייו,ובסה"כ פיצוייו יסתכמו בכ- 4 מיליון ₪!

לדאבוננו, על מנת לפתור סכסוך בנזיקין בימינו נאלץ הנפגע להגיע לבית משפט – למגיש תביעה וכך מאלץ הצד שכנגד ליתן הצעה לפיצויו, מקרים רבים לא מסתיימים בפשרה או בפשרה ההולמת את נזקי הנפגע ולפיכך עורך דין המוכן להגן על האינטרסים של לקוחו- בכנות וביושר, נאלץ חדשות לבקרים להגיש תביעה. כתוצאה מכך נוצר עומס כבד על בתי המשפט, והמערכת המשפטית קורסת תחת כך. כדברי השופט ברק: "העומס על ביהמ"ש הוא רב. הגישור לא בא לפתור את בעיתם של בה"מ. עם זאת אין לכחד כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מביהמ"ש, אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו"

העומס רק מחמיר ועינוי הדין נהפך לקשה יותר ויותר,כאשר לא תמיד ניתן להצביע על הגורם לכך והצורך למצוא דרכים לפיתרון סכסוכים,מהיר ויעיל הולך וגובר.

מקרה נוסף הממחיש את הבעייתיות בהתארכות הליך הוא מקרה אשר טרם הגיע לפתחו של בית המשפט- משה הינו יליד 1958, חד הורי, נכה , אב לשניים, שעבד בחברת אלקטרוניקה גדולה, כטכנאי מכונות כביסה, משה השתכר שכר ממוצע אשר בוודאי הספיק למחייתו ומחיית בני משפחתו.

במהלך שנת 2005 ארעה למשה תאונת עבודה במסגרתה תוך כדי תיקון מכונה, נגרמה לו פגיעה קשה וחמורה ביותר בידו- פגיעה אשר השפיעה קשות על משה וילדיו.

מאז מתקשה משה לתפקד חיים נורמטיביים, מתקשה לפרנס ילדיו בכבוד ולאחרונה מצא עצמו משה מתגורר באוהל בגן ציבורי- הוא וילדיו.

מפיו של משה

"התאונה יצרה מגבלות גופניות קשות", "ויתרתי על טיפולים, והרופא מסייע לי כמה שהוא יכול ונותן לי דוגמיות של תרופות. אם הייתי בריא הייתי עובד בשתי עבודות כדי לא להיות תלוי באיש. מאז התאונה אני מוגבל ואיש לא רוצה להעסיק או להשכיר דירה לאדם כמוני"

כיום מבקש משה בקשה אחת צנועה ארבע קירות לו וילדיו.

משה מצוי במאבקים נ' המוסד הלאומי מאז התאונה ועד היום – התאונה הוכרה כתאונת עבודה אך המלחמה היתה והנה על אחוזי נכותו כתוצאה מהתאונה. משה עבר מסכת יסורים במאבקו למול הביטוח הלאומי- מסכת יסורים אשר לא נראה שתסתיים בקרוב- כאשר להזכיר המדובר בתאונה משנת 2005.בינתיים מקבל משה סך של כ-2,000 ₪ בלבד לחודש- מהם מצופה שישתכר , יחזיק בית ויגדל ילדיו.

בינתיים מצבו הכלכלי-בריאותי עובר מדכי אל דכי וזאת כתוצאה מהסחבת ארוכת השנים אל מול הביטוח הלאומי- הוא מצא עצמו ברחוב,אין באפשרותו לצרוך את התרופות שיכולות לעזור לו לצאת ממעגל השוטים.

חשוב לציין כי המאבק המשפטי נ' המעסיק- לקבלת פיצוי בגין התאונה טרם החל- כאשר אנו מצויים 4 שנים לאחר התאונה.

גם משיתחיל המאבק צפויה לו דרך ארוכה, ראשית אמור להגיש תביעה, קודם לכן במקרה שלו לבקש פטור מאגרה- משזו ובתקווה שתאושר תוגש ותאושר הגשת התביעה- כתב ההגנה יוגש וזאת כעבור כחודש-חודשיים מיום הגשת התביעה, הדיון יתקיים במקרה הטוב כעבור כשנה- גם אז מדובר בישיבת קדם ראשונה, לאחריה צפויים להתקיים עוד מס' ישיבות קדם, באם מדובר בשופט פרקטי אשר יאמין כי קיימת חבות, יבקש שיוגשו תחשיבי נזק- יתקיים דיון בעניין התחשיבים , פעמים רבות במקרים קשים אלו יקבע התיק להוכחות בשאלת החבות והנזק- קודם לדיון ההוכחות יצטרכו הצדדים להגיש תצהירי גילוי מסמכים, שאלונים, תיקי מוצגים, לאחר הגשתם יקבע קדם נוסף, ידרשו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ורק אז לאחר שבזה מוצא הליך הקדם- יקבע התיק להוכחות- ראשית לשמיעת עדויות התובע לאחר מכן שמיעת עדויות הנתבעים, הצדדים ידרשו להגיש סיכומיהם ורק לאחר ששני הצדדים יגישו סיכומיהם יישב בית המשפט ויחל לכתוב את פסק הדין- אשר בשל העומס הקיים על השופטים במקרה הטוב יגיע רק לאחר מס' חודשים ארוכים ממועד הגשת הסיכומים.

לציין כי הרווח בין ישיבת קדם אחת לשניה היא בין מס' חודשים לחצי שנה ובל נשכח את קיומה של הפגרה וחגי ומועדי ישראל, דחיות בשל אבל, מילואים וכיוב'.

המשמעות בעניינו של יצחקיאן היא כי יקח לו מס' שנים לא מבוטל מיום הגשת התביעה- תביעה אשר כאמור טרם הוגשה- בגין תאונה משנת 95- עד לכשיזכה לקבל סעד כספי, כאשר בינתיים הינו מחוסר עבודה ודיור לו ולילדיו ומצבו הרפואי כאמור רק הולך ומחמיר .

מקרה זה כמו מקרי נזיקין רבים ממחישים לנו כעורכי דין כי יש ורצוי להשתמש בכלי שבידנו על מנת ליישם את הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך המשפטי: להלן הליך הגישור. הייעוד של הליך הגישור לפי ברק הוא איכותי אבל מבחינה מערכתית אנו רוצים שהוא יביא במבחן התוצאה להורדת עומס ולהפחתת הנתונים הכמותיים. הגישור הוא פתרון איכותי בפני עצמו והמטרה הבלעדית שלו אינה הפחתת עומס אלא הגעה לתוצאה איכותית. נכונים הם גם דבריו של השופט אדלר: "הליך הפישור מקל על העומס בבה"ד הן משום שהוא מקטין את מס' התובענות שמתבררות לפני השופטים והרשמים והן משום שההליך אינו מחייב את השתתפות השופטים והרשמים".

אם הצד השני הוא אדם פרטי ברור שגם עבורו הסחבת מהווה עינוי דין והוא מצוי בחוסר וודאות ובחשש מפני החיוב הצפוי לו. אם זו חברה, כגון חברת ביטוח, גם אז הדיינות ממושכת משמעותה הקצאת זמן ומשאבים רבים ומיותרים, שיכלו להחסך.

יש לציין שהרבה פעמים התובע עודנו מצוי בקשר משפטי/חוזי/עסקי עם הצד שכנגד, והקשחת הלב כלפיו בצורת של יצירת סחבת, תפגע מן הסתם במידת שביעות הרצון שלו, עובדה שיכולה להשפיע על התנהלותו מול הצד שכנגד בעתיד או בעניינים אחרים (לדוג', לא לבטח עוד אצל אותה חברה).

הדברים אמורים ביתר שאת כאשר התובע הוא עובד והנתבע המעביד, אזי הרבה פעמים לשני הצדדים יש אינטרס לשמור על יחסי עבודה תקינים, על הוגנות ואנושיות, ואזי פתרון של גישור הפועל בהסכמה ומתוך רצון טוב, הוא אידאלי.

חוץ מזה, הצעתו איננה מחייבת כך ששני הצדדים נכנסים עם נכונות, אך לא חוויית "כפייה". הגישור נעשה "ברוח טובה" ומתוך רצון כן ואמיתי של שני הצדדים להגיע להבנות ללא מאבק "כוחני" וממושך בבימ"ש.

עקב הנאמר לעיל קמו מספר ועדות אשר בדקו את השתלבות הליך הגישור בפתרון סכסוכי מחוץ לכותלי בית המשפט. ועדת רביבי הסיקה כי יש צורך לשנות את הניהול ואת צורת ההתנהלות בביהמ"ש- ומשכך יש להחיל את ה- ALTERNATIVE DISPUTE RESOLUTION -ADR. בעקבות ועדת רביבי הוקם המנ"ת בארץ (הקמת המנ"ת- [מינהל ניתוב תיקים] שבין היתר בודקת האם לשלוח תיק מסוים לבירור בפורום של גישור או הערכה מוקדמת או בוררות.)לאחר מכן הוקמו וועדות נוספות כגון ועדת שנהב וועדת רובינשטיין.

מטרתה של ועדת רובינשטיין הייתה לבחון את הנושא של גישור חובה והגברת השימוש בהליכי גישור בביהמ"ש האזרחיים, כמו כן פנתה הועדה לבדוק מה קרה בנושא בארה"ב. המשפט האמריקאי השפיע על המשפט הישראלי ותוכניות שקיימות בביהמ"ש בארה"ב מאומצות בארץ. הבעיה היא שלפעמים ישראל מאמצת את התוכניות של ארה"ב כאשר אין ברשותנו אותו מערך של תקציב ואין לנו את אותו שיח אקדמי שעוסק בהיבטים שקשורים לשילוב של הליכי ADR– באותן שאלות של כמה זה יעיל וכמה זה מתאים ומה עשויים להיות החסרונות.

מסקנותיה של ועדת רובינשטיין בתמצית היו כדלקמן:

א. יש לפעול לקידומו של הגישור בביה"מש- מפני שהוא עונה על שני אינטרסים :

– מנקודת המבט של הפרט- פוטנציאל להגביר שביעות רצון מתהליך יישוב סכסוך ומפתרונו- האינטרס מצד המתדיינים עצמם הוא שהם יהיה יותר שבעי רצון מהצורה והתוכן של ניהול הסכסוך.

– מנקודת מבט מערכתית- חיזוק האמון הציבורי במערכת המשפט- אותה בעיית עומס שקיימת בביהמ"ש ומתבטאת בעיכובים בניהול הסכסוך ובדרך שהיום השפיטה מוגבלת ביכולה להתמודד ולהקדיש זמן ראוי לכל סכסוך, שילוב הגישור במערכת המשפט יביא לחיזוק האמון הציבורי במערכת המשפט.

ב. שילוב הגישור במערכת המשפט יביא לעידוד וקידום חברה סובלנית

ג. הבעיות שנשמעו משילוב זה: היענות נמוכה, רמת מגשרים נמוכה.

ד. הפתרון שהוצע בועדה: תוכנית ניסיונית הכוללת מפגש ראשון חובה= ישיבת מהות.

לאור דו"ח הועדה קמה תוכנית פיילוט: ישיבת המהו"ת : מידע, היכרות, תיאום

התיקים שיידונו הם כל התיקים האזרחיים, ששווים הכספי מעל 50,000 ₪ שאינם תיקים המתנהלים בסדר דין מקוצר או תיקי תביעות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים אלו יועברו לידי מגשרים חיצוניים תוך 7 ימים לכל יותר מיום הגשת אחרון מכתבי הטענות, מגשרים שיבחרו במכרז של משרד המשפטים. בתי המשפט המשתתפים בפיילוט הינם: ביהמ"ש השלום בת"א, בירושלים, ובראשל"צ. פיילוט זה ייערך כשנתיים, ובמהלכו תתבצע תוכנית הערכה לבדיקת נתונים שונים (כגון התאמת סוג מסוים של תיקים לפי נושא וכו').

· השתתפות בישיבת המהו"ת היא חובה.

· אי התייצבות מצד התובע עלולה לגרור מחיקתה (של תביעתו).

· אי התייצבות מצד הנתבע תגרור הטלת תשלום הוצאות

· היה בעל הדין מדינה או תאגיד, יתייצב לישיבה נציג מטעמם הבקי בפרט התובענה ומוסמך להחליט בעניינים (יש הסכמה מפורשת של המדינה ללכת לגישור).

המגשר עפ' ועדת רובינשטיין אינו חייב להיות עו"ד.

למותר לציין כי תפקידו של המגשר בתיקי הנזיקין אינו להגיע לפשרה אלא לספק פיצוי ראוי והולם לנפגע, בהנחה ואכן מוכחת החבות.מגשר טוב בנזיקין אמור להבין המושגים של חבות, נזק קש"ס, רשלנות תורמת ולפיכך לא מספיק שיהיה מגשר טוב, וכלכלן, אלא גם משפטן טוב המומחה בדיני הנזיקין. הוא אמור לסיים במהירות ההליך, על מנת ולספק לנפגע הפיצוי הראוי וההולם, בהנחה ואכן זכאי לפיצוי, על דרך של הסכמה. הצעת המגשר איננה מחייבת.

דווקא בכך קיים טעם לפגם בהמלצות ועדת רובינשטיין, הן לעניין הכשרת המגשר הנדרשת והן לעניין סוג התיקים אר מועברים לגישור. תיק כגון מקרהו של משה ו/או המקרה של הקטין אשר נפל מהבניין- לא יופנו אוטומטית לישיבת מהו"ת והעברת התיק לגישור נשארת לשק"ד הצדדים ומותנית ביכולת השופט היושב בדין לשכנע הצדדים הכדאיות להעביר להליך הגישור וחשוב מכך לשכנע כי האדם אליו יגיע הגישור יצליח לפתור התיק מבלי לקפח זכויותיו של מאן דהוא מהצדדים- אדם אשר מיטיב להבין המהות של הדין הנזיקי.

לעניין סוג התיקים אשר מתאים שיגיעו למגשר, חוץ מהמקרים שצוינו לעיל, דווקא תיקי פלת"ד בהם קיימת אחריות מוחלטת מתאימים בהחלט להיות נידונים בפני מגשר- המדובר בתיקים אשר ממילא ממונה מומחה מטעם בית המשפט, ההליכים בד"כ ארוכים ומסורבלים, כאשר הגעתם למגשר הבקיא בתחום יוכל לסייע להגעה לפתרון מהיר ויעיל .

כמו כן יש לציין שבמסגרת ועדת רובינשטיין לא נכללו אותם תיקים בהם לא צויין במפורש שווי התביעה- תיקים אשר חדשות לבקרים מגיעים לבית משפט בפרט במסגרת דיני הנזיקין- תיקים אשר מעדיפים עורכי הדין להגדירם כתיקים אשר הנזק הנדרש הינו בגבול סמכות בית המשפט ובכך יוצרים לעצמם רשת ביטחון – מגדילים את גדר המחלוקת עוד בטרם התחילה להתברר, תיקים אשר ניהולם הינו ארוך ביותר, דורש לפחות שתיים עד שלוש ישיבות קדם משפט ורק משמוגשים תחשיבי הנזק מתחילים הצדדים לגדר הסכומים לפיצוי- כאשר פעמים רבות ועל פי רוב גם בשלב זה לא מצליחים הצדדים לצמצם הפער בינהם לעניין גובה הפיצוי הראוי וההולם שיפסק לנפגע. דווקא תיקים אלו מתאים וראוי שיגיעו לפתחו של מגשר.

כיום בישראל ישנו הליך חובה לפניה לגישור כאשר החובה היא לא להתגשר אלא להגיע לישיבה ראשונה- ישיבת מהות- קיימת חובה לפנות להליך אך לא לסיים ההליך במסגרת זו.

ישיבת המהות הנה חינם ורק באם הצדדים מסכימים להתגשר ומסכימים לחתום על הסכם הגישור ניתן לגבות כסף מהצדדים- סך של 300 ₪.

בפס"ד הלווינג[1] בה"ד מתאר את הליך הגישור באילו המילים: "חיפוש אינטרסים משותפים של בעלי הדין תוך הפחתת החשיבות של עמדות הצדדים, בדיקת האינטרסים ע"י גורם שלישי תוך שמירה על סודיות ע"י המגשר, ניהול משא ומתן ענייני ולא אישי'".

ניהול משא ומתן ענייני- זה הדבר המתאים לגישור בדיני הנזיקין- ניהול משא ומתן תוך הבנת תחום ועולם הנזיקין ולא מתוך שום צד אישי והפעלת רגשות אשר מתעוררים באופן טבעי אצל הצדדים ו/או באי כוחם ופעמים רבות "מנהלים" אותם אף שלא בטובתם- ניהול משא ומתן ממצא ענייני ומקצועי- אשר יביא הצדדים לפרופורציות הנכונות של התיק הנזק והפיצוי ההולם והראלי בנסיבות העניין.

________________________________________________

[1] ראה דב"ע נ"ו 3-309 דר' יצחק הלווינג- עו"ד אלרואי ואח' לב' תשנ"ט עמ'

עקרונות הגישור: העקרונות הנ"ל מתאפשרים על ידי:

1. הבטחת הבנה א. מיומנות המגשר

2. מתן דגש להמשך מערכת יחסים ב. שימוש מושכל בארגז כלי הגישור

3. בניית הסכמות ג. התנהגות אתית מוסכמת מראש

4. איתור מקורות שבבסיס הקונפליקט ד. ובנזיקין בפרט הבנת ובקיאות בדיני

5. אמפתיה לרגשות ולפירוק מתחים הנזיקין ובניהול תיק נזיקי

בארה"ב- אחד מהדלתות שהוצעו חוץ מדלת הגישור הוא דלת הENE_ early neutral evaluation– הערכה ניטראלית מקדמית- הליך שהוצע בארה"ב ומוצע גם כיום בארץ- לטיפול בדיני הנזיקין,הליך זה התפתח בעקבות העובדה ששופטים אמריקאים הגיעו למסקנה שצריך למצוא הליך ליישוב סכסוכים שיתאים לתביעות שבסיסן נזיקיות, העומד במרכזם הוא הערכה כספית של פיצוי המגיע לנפגע.

מדובר בהערכה של אדם המומחה בתחום הנזיקין- הערכה מקצועית שאינה מחייבת, מגבש חוו"ד על סיכויים וסיכונים, הערכה מנומקת. עם זאת, מדובר כאן בהערכה מקצועית שאינה מחייבת- וזאת להבדיל מבורר.

מקבל ההליך מגבש חוו"ד על סיכויים וסיכונים, הערכה מנומקת על זכאות, אחוזי הזכייה , גובה הפיצוי. אותו צד ג' מבצע חוו"ד על הסיכויים והסיכונים לגבי נשוא התביעה, בו הוא נותן דיווח מדויק ואומד את סכום הפיצוי. לרוב חוו"ד ניתנת על סמך סיכום טענות עובדתיות ומשפטיות של בעלי הדין ולא על סמך עדויות וראיות.

ההבדל בינו לבין הליך הגישור הוא כך שהערכה ניטראלית ואובייקטיבית יכולה להינתן מבלי לשמוע את הצדדים ולסכם זאת יחד איתם, דבר שאינו אפשרי בתהליך גישור.

מה נותן לנו האומדן? למה משתמשים באומדן? אותו אומדן של המעריך הניטרלי מאפשר בעצם לבחון אופציות מציאותיות. יש פה מישהו שהוא צד ג' ניטרלי שרואה ושומע את שני הצדדים לא באופן אישי אבל את טענותיהם וגרסאותיהם ונותן אומדן איפה הוא חושב שאתה עומד.

הצדדים לא חייבים לקבל את זה אך יש להם בסיס משותף להתחיל ולראות מה הסיכוי והסיכון של הטענות שלהם. אם הצדדים לא הגיעו להסדר על סמך האומדן שנקבע הם יכולים לחזור לבה"מ ולהתחיל בכל התהליך השיפוטי.

לדעתי, הפיתרון הרצוי הינו כי תיק שבטרם יגיע לבית משפט, או מיד כשמגיע לבית משפט יופנה לעו"ד אשר מבין בתחום הנזיקין- עו"ד אשר יוכל למצות באופן ראוי והולם את גדר המחלוקת- עו"ד אשר ראשית יעשה הליך ENE, בשלב שני אם לא יסתפקו הצדדים בהערכתו ויזקקו לסיועו להגיע לסכומים הריאלים מסיבות שונות, יגיעו לאותו עו"ד אשר ינהל ישיבת גישור אם בנוכחות שני הצדדים או כל צד בנפרד, מגשר אשר יוכל לנהל התיק במקצועיות, ידבר בשפתם של עורכי הדין היושבים מולו, מגשר אשר בקיא בעולם הנזיקין, אשר ינסה באמצעות כישוריו להביא הצדדים להבנת כנה ואמיתית של הפיצוי ההולם והראוי ביותר לנסיבות המקרה שהובא לפניו ובפרט את הנפגע.העברת תיקי הנזיקין למגשר מיומן אשר מבין ומומחה בתחום, תסייע לא רק לאזרח, לא רק לשופטים אלא גם לעורכי הדין ואף לחברות הביטוח ו/או לנתבעים אשר חוששות מהגעה לתקדימים והכל ביעלות ומקצועיות. זו דוגמא מצוינת למודל win win בו כל הצדדים מרוויחים.

זה המקום להדגיש כי היעילות בגישור אינה על חשבון המקצועיות אלא תביא להעלאת המקצועיות.

מקצוע הנזיקין אינו ניהול מו"מ רק לשם ניהול מו"מ– המטרה היא להגיע לפיצוי ההולם המתאים לנסיבות המקרה ולא מו"מ לצורך ניהול מו"מ .לא מדובר בשוק אלא מדובר בניהול תיק אשר מטרתו להביא לפיצוי ההולם והראוי לנפגע מתוך פרמטרים ברורים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה ולשם כך רצוי וראוי שישב בראש הגישור אדם מקצועי אשר בקיא ברזי עולם הנזיקין ואשר כמובן יתמקצע בניהול גישורים בתחום זה.

לסיכום: הפתרון האופטימלי הרצוי לטובת כל הצדדים-

ENE +מומחה + גישור מהותי

הסיפור בו פתחתי אודות הנער שניפגע באופן קשה ביותר והגיע לסיום מהיר ויעיל באמצעות גישור, פורסם בהרחבה באמצעי התקשורת ובהחלט מהווה דוגמא קלאסית ליעילות הגישור. למרות הטרגדיה שבעצם האירוע המצער, העובדה שהנפגע זכה לפיצוי בסכום גבוה בהליך מהיר והוגן תאפשר לו ולמשפחתו המשך חיים ברמה נאותה ואנושית. אין סיפוק גדול יותר מלזכות בתודות מצד הנפגע, מאחיו הבכור שממשיך לסייע לו וממשפחתו שמעריכה את הטיפול היעיל לעומת ההליך הרגיל בביהמ"ש, שאיש לא יודע מתי היה מגיע לסיומו ומה היו תוצאותיו.

כולי תקווה שגם מקרהו של משה, יסתיים במהרה יפול לפתחו של שופט אשר טוב יעשה באם יקצר סבלו של משה ושל ילדיו ולאור מצבו הקשה והטראגי יפנה התיק להליך מהיר ויעיל- אצל מגשר המומחה בתחום הנזיקי.

זה המקום לציין כי עוה"ד אף הם יכולים לצאת נשכרים מניהולו של התיק במסגרת גישור.

לא מעט פעמים נאלצים עורכי הדין המייצגים הנפגעים להתמודד למולם ולהבהיר להם כי סכום הפיצוי המצופה הינו גבוהה מהסכום הראלי אותו אמורים לקבל- דווקא אם ישמע זאת הלקוח מפיו של צד שלישי ניטראלי המבין היטב בתחום ואשר ישכנע הצדדים כי הינו ניטראלי וכל מטרתו הנה לא לפגוע בזכויות מאן דהוא מהצדדים יוקל ללקוח ויוקל לעוה"ד המטפל בתיק.

פעמים רבות מייצגים עורכי הדין הנזיקיים אזרחים אשר מתקשים לבטא פגיעותיהם, הן בשל היותם אנשים המשתייכים לאוכלוסיה חלשה, אנשים אשר כמו משה הגיעו בעקבות פגיעתם להיות חלשים ונתונים ללחצים נפשיים קשים, אנשים פגועים, קשיי יום אשר בשל פגיעתם איבדו יכולתם להשתכר, איבדו ביטחונם העצמי, אנשים אשר על פי רוב דימויים העצמי נפגע, בשל הנכות והפגיעה שנגרמה להם בתאונה- נכותם הנפשית-פיזית- תפקודית- אנשים אשר קל מאוד לצד שכנגד לחוקרם בבית המשפט בשל חולשתם האמורה- אנשים אשר נלחצים ממתן עדות וחקירה בבית משפט ומעצם המעמד המלחיץ של עמידתם למול שופט וערכי דין ממולחים היטב אשר יודעים לנצל חולשתם- דווקא אלו ייטב לעוה"ד אשר מיצג אותם כי יעמדו באופן חופשי בפני מגשר ולא יגיעו לחקירה בבית משפט. מגשר אשר אצלו יוכלו להתבטא חופשי ובאופן שאינו מחייב, בהתאם ליכולתם- מבלי שיחששו להיפגע, אלא שיבינו שעומד שם גורם המנסה לבוא לעזרת כולם- צד ניטראלי לחלוטין אשר אמון על ראיית התיק והאנשים למולו בצורה הטבעית והחופשית ביותר. , בל נשכח כי הליך הגישור מתקיים באווירה נעימה, חופשית, ללא סדרי דין מחייבים, סדרי דין אשר פעמים מקשים על עורך הדין.בהליך הגישור ניתנת לצדדים האפשרות להתבטא בצורה חופשית יותר מאשר בבית המשפט

זאת ועוד ,חשוב לציין כי קיצור ההליך ע"י המגשר מקצר גם לעוה"ד הנזיקי באופן משמעותי את מועד קבלתו תשלום שכה"ט אשר על פי רוב נקבע באחוזים – על בסיס הצלחה- במקרה כזה ההצלחה הנה בטוחה מהירה ויעילה , כאשר חשוב לזכור כי המטרה אינה לסיים ההליך במהירות תוך פגיעה במאן דהוא מהצדדים, אלא להגיע לתוצאה הראויה וההולמת- היינו החיסכון בזמן אינו בא לפגוע באיכות פסק הדין.

כמו כן חוסך המגשר מעוה"ד עבודה רבה, שכן כאמור לעיל, עבודתו של עוה"ד העוסק בתחום הנזיקין אינה פשוטה כלל ועיקר וכרוכה בפרוצדורה רבה, הגשת תצהירים, גילוי מסמכים, תחשיבים, חקירת מומחים, הליך שנמשך זמן רב ודורש עבודה מרובה- עבודה אשר יכולה להחסך במקרים רבים ע"י מגשר אשר ייטב להעריך התיק- עוה"ד אשר כאמור לעיל, מומחה בתחום ועשה לא פעם מלאכתו של אותו עו"ד המייצג בתיק נזיקין- ואין זה משנה איזה צד מייצג.

יתרון נוסף לעורכי הדין הוא כי ההליך אינו מבטל אלטרנטיבות אחרות כגון בחירה בהמשך ניהול התיק בבית משפט- ההליך אינו מחייב והוא תלוי ברצון הצדדים ויותר נכון שביעות רצונם מהמגשר והתוצאה שהוצעה על ידו אך עדיין יכולים הצדדים אם בהמלצת עורכי הדין או לאור רצונם לחזור לבית משפט – גם כך עד המועד הקרוב שהיה אמור להקבע לישיבה בבית משפט יכולים הצדדים לנצל לצורך הגעה לפיתרון אלטרנטיבי אחר- ברבים מהמקרים צד שבוחר לחזור לבית משפט כלל לא בזבז זמן מעצם פנייתו לניסיון לגישור שכן ממילא התאריך שנקבע לדיון הוא למועד רחוק ביותר בשל העומס המוטל על בית המשפט- לפיכך צד יכול רק לצאת נשכר מהעברת עניינו לגישור.

הגישור בפרט בנזיקין, אינו אלא אפשרות יעילה וטובה לצדדים לקבל דעה נוספת ולעמוד על התרשמותו של צד ג' נייטראלי, אשר הינו מומחה בתחום , מומחה אובייקטיבי- צד אשר מטרתו לבחון התיק ולהעריכו נכונה תוך העמדת הצדדים על הסיכויים והסיכונים באם ימשיכו לנהל התיק וכלי להערכת גובה הפיצוי הראלי וההולם לנפגע, – אין לצדדים ובפרט לעורכי הדין מה להפסיד מכך שהתיק מועבר לגישור, אלא יכולים הם רק לצאת נשכרים ,כאשר ברצותם יכולים לקבל הכוונתו והמלצותיו והערכתו וברצותם לדחות המלצותיו ולחזור לבית המשפט והכל בעלות יחסית נמוכה ביחס לרווח שעלול לצמוח מכך".

עד כאן באשר למאמרה של עו"ד קורין יצחקי.

ראשונת הדוברים ביום העיון שבו הובאו הדברים הנ"ל היתה כב' השופטת זהבה אגי, סגנית נשיאת בית משפט השלום בת"א. בפתח דבריה העלתה השופטת הנכבדה את בעיית העומס הבלתי אפשרי הקיים בבתי המשפט, אלפי תיקי תביעה ממתינים לתורם ויש המעריכים שמחציתם היא בתחום הנזיקין, ולשם ההמחשה – כ-1000 תיקים לכל שופט ממתינים להידון בתורם.

בפועל, אומרת כב' השופטת, הפתרון כבר מתגבש בפועל, בחלק מהמקרים, מתוך הכורח. תחום הנזיקין (כמו בתחומי משפט אחרים, הייתי אומר ג.א.) בולט בהתמקצעות של העוסקים בו. עורכי הדין, אם מטעם התובעים ואם מצד הנתבעים –חברות ביטוח, חברות גדולות, שהן המעסיקות העיקריות במשק, חוזרים ומופיעים בתיקי נזיקין עד שמיומנותם בתחום לא נופלת מזו של השופטים עצמם, ובפועל אין הם זקוקים לביהמ"ש בכדי לדעת אל נכון מה תהיה התוצאה הסופית בכל תיק נזיקין, אולי בשולי סטייה זניחים. התוצאה היא שהליך ה-ENE – Early Neutral Evaluation) הערכה מקדמית נייטרלית – הערכת תוצאה משפטית( בהרבה מן המקרים כבר מתקיים בפועל ועוה"ד המנוסים "סוגרים" תיקים בינם לבין עצמם, מבלי להיזקק לפסק-דין שיצא מלפני השופט/ת שבדין.

בכדי שתיק נזיקין יגיע לידי סיום אחרי הערכה ניטרלית מוקדמת, צריך לא רק שהמעריך יהיה אמנם מומחה בתחום (ובאופן שהשופטת הנכבדה תארה שההליך קורה בפועל – באי כוחם של שני הצדדים חייבים להיות מומחים בתחום, שאם לא כן לעולם יהיה עוה"ד שיהיה בטוח שהאחר מנסה "לסדר" אותו ולהציע לו פחות מדי או עו"ד שסבור שיוכל להשיג הסדר טוב יותר עבור הנתבע שהוא מייצג. ג.א.) אלא גם שהערכה תבוא כאשר התיק יגיע לידי "בשלות", כלומר שהנזק כבר נתגבש סופית, כאשר כל המסמכים קובצו וניתן כבר להרכיב תמונה ברורה של הניזוק והיקף נזקיו.

לדעת כב' השופטת אגי הליך זה לא מתרחש בהיקפים מספיקים או ניכרים יותר בשל העדר מודעות מספיקה לדרך זו, אם אצל עורכי הדין ואם ובעיקר אצל לקוחותיהם. הציבור בארץ בכללו עדיין לא בגר די ולא חונך דיו בכדי לאמץ את מהלך ההערכה הניטרלית המוקדמת, והדברים נכונים, כידוע לכול, ביחס לגישור בכלל.

אשר לגישור, הרי שהמעריך איננו מגשר ואין לו את המיומנויות שישנן למגשר. ההערכה שנעשית על ידי המעריך אינה יותר מאשר בסיס למשא ומתן, שיכול להתקיים בין הצדדים באופן ישיר או באמצעות מגשר. ה- ENE עשוי להתאים לתביעות נזקי גוף (פלת"ד – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), נזקי רכוש ואף תביעות בגין רשלנות רפואית, ובלבד שהמעריך אכן יהי מומחה בתחומו.

השופטת המלומדת העדיפה בדבריה להתרכז במהותו של הליך ההערכה הניטרלית המוקדמת ולא פרטה את אשר היא חושבת באשר לצדדים הטכניים, כגון מי אמור ליזום את ההליך? איך ייושמו ו/או יאכפו הכלים של שאלונים וגילוי מסמכים, שהם חלק בלתי נפרד מנשמת אפה של גיבושה של תביעת הנזיקין? ומה יקרה בתום שלב ההערכה? ורק הסתפקה ואמרה (שבאין התערבות מצד המחוקק בעניין ג.א.)שייתכן שהצדדים יזדקקו בכ"ז במידת מה להתערבותו של בית המשפט במצמתים הללו.

חתם את יום העיון עו"ד אלי לוטן, שבפועל המשיך את קו המחשבה של כב' השופטת אגי, בתארו כיצד המציאות מכתיבה למעשה את הפתרון.

כל הדוברים כבר עמדו על תלאותיהם של התובעים בנזיקין (ובכלל). אלא לטעמו של עו"ד לוטן, ככל שיהיה רע יותר-כן ייטב. בשלב כלשהו תושג אצל אלפי המתדפקים על דלתות בית המשפט, עורכי דין ולקוחותיהם כאחד, התובנה שהפתרון למצבם הוא בהליך האלטרנטיבי (ADR–Alternative Dispute Resolution) ובעיקר הגישור.

בכדי להמחיש את דבריו עו"ד לוטן עושה שימוש בדוגמא ציורית, המדמה את ביהמ"ש למכונה המיועדת להוציא מדי פרק זמן מוצר מסוג A , אלא שמתוך מאה מוצרים, בערך מדי 6 מוצרים, היא פולטת באופן רנדומלי מוצר אחד מסוג B. ברור שנתייחס למוצר B כאל אנומליה שהרי מוצר A, הוא שברגיל מיוצר ויוצא מאצל המכונה.

והנמשל, שאם המצב כיום בפועל הוא ש-80 עד 85 אחוז מתיקי הנזיקין מסתיימים בפשרה, מחוץ או בתוך אולם ביהמ"ש- (ורק 15 אחוז מהם מסתיימים בפסק דין חלוט), ברור איפוא שמלכתחילה הנורמה היא לסיים תיקי נזיקין בפשרה אם בין עורכי הדין של הצדדים ואם באמצעות מגשר. אם כך, מדוע לא לבחור מלכתחילה את הדרך האלטרנטיבית של גישור ופתרון מתוך הסכמה, כאשר הכל יודעים מראש שפנייה לביהמ"ש (למכונה שבמשל) תוליד – ב 80 – 85 אחוז מהמקרים – אותה התוצאה, אלא במחיר גבוה של זמן ואמצעים. רק 15 אחוז מהפניות יסתיימו במפסק דין.

ואכן יותר ויותר תיקי נזיקין שמופנים למגשרים, במסגרת פרויקט מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) שהולך, ככל הנראה, ומתרחב בהצלחה לבתי משפט נוספים, מגיעים לידי גישור ומסתיימים בהסכמה. יותר ויותר לקוחות בוחרים בגישור במטרה להגיע לפתרון הסכסוך בו הם נתונים.

התובנה בה מסכם עו"ד אלי לוטן שעל קהל עורכי הדין וקהל לקוחותיהם להבין ולהפנים שהכח טמון ביכולתם לפתור את סכסוכיהם בעצמם, באמצעות מגשר וכי חולשתם היא ברצונם להעביר את האחריות בהכרעת הסכסוך שהם נתונים בו – לידיו של השופט. ואם החינוך לכך לא יעשה זאת – יעשה זאת כורח המציאות שבבתיהמ"ש כיום.

דובר מרכזי אחר ביום העיון שאת עיקריו אנו מנסים להביא בפני קוראי המדור היה עו"ד רמי הורביץ, שהינו מזה 10 שנים מגשר בתחום הנזיקין.

עו"ד הורביץ רואה בגישור תרומה מרכזית לא רק עבור בתי המשפט מהם נחסך (אם כי לא בהיקף מספיק) משהו מהעומס הקיצוני בו הם נתונים, אלא גם ובעיקר לחברה הישראלית בכללה שמתבגרת להבין שלא המאבק הכוחני בבית המשפט הוא חזות הכל בחתירתה לפתרון סכסוכים משפטיים.

בגישור יושבים הצדדים סביב שולחן ומדברים תחת הנחיית המגשר וסכסוכים אכן נגמרים בדרך זו. אלא מאי, לפי גישתו של עו"ד הורביץ, המגשר חייב לשלוט בחומר נשוא הסכסוך. אם המגשר מגלה חוסר הבנה בסוגיות שעולות במהלך הדיונים הוא יאבד את האמון והמשקל, שחייב שיהיו למגושרים כלפיו. בכל מקרה בו המגשר לא יזכה באמון בעלי הדין בהבנתו את מהות הסכסוך שבו הם נתונים על הסוגיות המשפטיות הכרוכות בו – הם לא יהיו פתוחים ונכונים לקבל פתרונות שמתגבשים באמצעותו, ודינו של הגישור יחרץ לכישלון. המגושרים חייבים לדעת שהמגשר מבין אותם ואת עניינם בכדי שיוכלו להאמין בו.

אשר על כן ועפ"י הבנתו של עו"ד הורביץ למגשר חייב שיהיה ידע מקצועי, שברגיל מצוי בידיו של עוה"ד המתמחה בתחום, (אם כי נראה לי שעדיף שהמגשר, שהוא בהחלט בעל התכונות שמונה עו"ד הורביץ, יציע לצדדים לעשות שימוש בשומה מקצועית בידי מעריך ניטרלי שהוא מומחה לנושא, אך אין לו את המיומנויות שיש למגשר. מהלך שכזה יתאים יותר לתורת הגישור לפיה אל למגשר להיות מעורב מדי ולהעלות פתרונות עצמאיים – לא כל שכן הערכות עצמאיות ביחס לתוצאתו הסופית של הדיון. ג.א.).

מכוח המיומנויות שישנן למגשר, הוא יודע להעניק אמפתיה למגושרים – ובמיוחד זקוקים לכך נפגעי תאונות ונפגעי רשלנות רפואית. המגשר המנוסה יודע להעניק את החיזוקים הדרושים, במיוחד לצד החלש שבינן שני הצדדים, במטרה לשמר את האיזון שביניהם במהלך ההתדיינויות. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים בהם מהצד האחד יכול שיהיה איש קשה יום ודל אמצעים הזקוק כאוויר לנשימה לפיצוי המגיע לו ועליו לקבלו מחברת ביטוח או גורם אחר רב עוצמה שחליפת הזמן איננה גורמת לו לבעיה מיוחדת.

בכדי לשמור על איזון זה, מקפיד עו"ד הורביץ למצוא את הדרך המתאימה והזהירה להעביר את ההערכה שלו לצדדים, באשר לתוצאה שתהיה לסכסוך, אם זה יובא בפני ביהמ"ש. הערכה המבוססת על רוב ידע וניסיון למכביר של שנות עבודה רבות בתחום. הדברים נעשים במסגרת הפגישות בנפרד עם הצדדים שמחייב הליך הגישור. בכך מתאחדים בהליך אחד הליך הגישור והליך ההערכה הניטרלית המוקדמת.

בין יתר היתרונות של הליך הגישור, מדגיש עו"ד הורביץ את היתרון הטמון באופן זה של פתרונות סכסוכים בתביעות נזיקין ( ולדעתי גם בכלל ג.א.) בכך, שבמסגרת הליך הגישור אין סיכוי שעניינו של אדם ייכשל בשל טעויות טכניות כלשהן שבסדרי דין שעורך דינו עלול לשגות בהן, שלא לדבר על קיצור משך ההמתנה לפיצוי המיוחל והאפשרות לניזוק להמשיך בחייו. כל זאת בנוסף לחיסכון בעלויות והחסכון בחקירות, עדויות ושאר עינויי הדין שמאפיינים את ההליך המשפטי.