15.12.2011
אימתי מגעים כלשהם המתקיימים בין צדדים מסוכסכים
ייחשבו להליך גישור שהתנהל ביניהם ?!
האם השאלה שבכותרת הראשית הינה שאלה משפטית או שאלה עובדתית ובאילו כלים יכריעו בה?!
עם השאלה הזאת התמודדה כב' השופטת יוכבד גרינוולד-רנד, בביהמ"ש לענייני משפחה בכפר סבא בתיק תמ"ש 14924-09 ג' ואח' נגד ש' ואח'.
א. העובדות שצריכות לענייננו.
בתיק זה המבקש ואשתו הגישו לביהמ"ש בקשה להורות על הוצאת מסמכים מסוימים אשר צורפו לכתב תביעה עוד בטרם שהיא תידון לגופה.
הרקע לבקשה הוא תביעה להחזר כספי בסך של למעלה מ- 3.7 מיליון ש"ח, שהגישו הורי אשתו של המבקש שבענייננו כנגדו. הוא מצידו הגיש הודעת צד ג' נגד אשתו, ועתה שניהם מציגים חזית אחידה בבקשה דידן, למנוע את צירופם של אותם מסמכים מסוימים לתביעתם הכספית של הורי האשה כנגד בעלה.
הרקע לתביעתם הכספית של הורי האשה כנגד בעלה נעוץ במשבר שהתרחש בחיי נישואיהם של הבעל ואשתו, בתחילת שנת 2009, סמוך ללידת בנם השלישי.
בעקב המשבר עזבה האשה את דירת המגורים של בני הזוג ועברה להתגורר עם ילדיה הקטינים בבית הוריה וכמו כן פנתה, בחודש מאי 2009, לעורך דין במטרה שזה יגיש תביעה נגד בעלה לשם הסדרת ענייני הרכוש ומשמורת הילדים. את מאבקה המשפטי נגד בעלה ניהלה האשה מבית הוריה שם הוכנו כל מסמכי התביעה. הוריה היו לה לקיר תומך, מייעץ ומסייע לה במאבקה והם אלו שנשאו בשכר טרחתו של עורך דינה בסך 50,000$.
הבעל, בטרם ידע על ההליך המשפטי שנפתח נגדו ע"י אשתו, לא הבין את פשר עזיבתה את הבית. בראותו את הבית הנטוש הוא חיפש את אשתו ע"מ לברר עימה את פשר עזיבתה ולצורך כך הוא גם נאות להתייצב, ביום 26.5.2009 במשרדי עורך דינה, ללא כל ייצוג מצידו, הכל בכדי לדבר אם אשתו ולהבין מה הביאה לעזוב את ביתם.
במהלך אותה פגישה נערך, בכתב ידו של הבעל, מסמך שהוכתב לו ע"י פרקליטה של האשה ובו מפורטות ההתחייבויות שהוא מסכים ליטול על עצמו, בתחומים כספיים ורכושיים וכן התחייבויות בתחום התנהלות חיי המשפחה וחיי בני הזוג.
המסמך כלל התחייבויות מרחיקות לכת מבחינת הבעל-המבקש בתיק שבו עסקינן, (מסמך "כניעה" כהגדרתו של ב"כ האשה) ולגרסתו של המבקש הוא הסכים לחתום עליו בשל רצונו העז לסיים את המחלוקת שבינו לבין אשתו ולהשיבה הביתה. ביהמ"ש קיבל את עדות הבעל – שניתנה במסגרת הבקשה להטיל חיסיון, בין היתר, גם על המסמך הזה – שהוא האמין כשעורך דינה של אשתו אמר לו שהוא יעשה שלום בית ביניהם וזאת, לפי הבנתו, ע"מ למנוע את הצורך בהתדיינות בביהמ"ש.
באותה פגישה גם מסרה האשה לידי בעלה את מסמכי התביעה שכבר הוגשו לביהמ"ש.
למסמך ההתחייבות הנ"ל, מצורפים שני מסמכים נוספים, שנכתבו בכתב ידה של האשה לאחר הפגישה במשרדי עורך דינה. באותה הפגישה הציע פרקליטה של האשה שהיא תלך הביתה ותרשום את הדברים שבאמת מציקים לה ע"מ שבפגישה הבאה יוכלו להשלים עת תהליך הגישור לשלום בית. ואמנם, בהתאם לכך, כתבה האשה את המסמכים הללו ובהם היא פרטה את דרישותיה מבעלה בכל הקשור להתנהלות חייהם הזוגיים, הן באשר לניהול רכושם והן באשר להתנהלות האינטימית ביניהם והן בנוגע לגידול ילדיהם.
לאחר שנרשמו המסמכים הללו, כשהתעניין אצלה בעלה-המבקש אם חלה התפתחות בעניין, היא ענתה לו שהיא העבירה את המסמכים לעורך דינה, שבכוונתו לערוך פגישה נוספת שבמהלכה חייב להיחתם הסכם, ועד אז אל להם להראות את המסמכים לאיש ואל להם להתייעץ עם אף אחד.
בשלב זה החל הבעל להרגיש שלא בנוח עם כל ההליך, שלתחושתו היה נגוע בחוסר אובייקטיביות והוא הודיע לאשתו שמצידו הוא עוצר את ההליך. הוא הודיע שבכוונתו להתקשר עם עורך דין שיגיש כתב הגנה בשמו לתביעת האשה.
מאותו רגע חלפו מספר חודשים שבהם חיו הבעל והאשה בנפרד ובמהלכם ניסה הבעל לשכנע את אשתו לפנות לגישור ניטראלי במטרה להימנע מלהגיע לדיונים בביהמ"ש. בסופו של דבר האשה השתכנעה והצדדים פנו למגשרת שנבחרה על ידם במשותף.
לאור השלשלות אירועים זו טוענים המשיבים, הוריה של האשה (שכזכור צורפה ע"י בעלה כצד ג' בתביעה שהם הגישו נגדו), כי המסמכים שתוארו לעיל אינם חסויים כלל, מאחר והם לא נכתבו במסגרת הליך גישור או עובר להליך גישור, שכן בשלב שבו הם נוצרו כלל לא התקיים הליך הגישור בין הבעל לבין אשתו.
לטענתם, הליך הגישור היחיד שהתנהל בין בני הזוג התקיים בפני מגשרת חיצונית חודשים רבים לאחר מועד היווצרותם של המסמכים, ובשל כך לא חל עליהם חיסיון כלשהו.
ב. הכרעת הדין
1. גדר הסוגיה המשפטית-גישורית
גדר המחלוקת, שעמדה בפני ביהמ"ש היתה, אפוא, באשר למהות הפגישה שהתקיימה במשרדו של בא-כוחה של האשה ביום 26.5.2009. האם היתה זו ישיבת גישור כפי שעולה מתיאור עמדות הצדדים, ולפיכך מדובר במסמכים החוסים תחת חסיון הליכי גישור בהתאם לסעיף 79 ג' (ד) לחוק בתי המשפט קובע כי:
"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפט אזרחי"…
וכן סעיף 3 ב' לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג – 1993 הקובע כי:
"בית המשפט יסביר לבעלי הדין כי דברים שימסרו במסגרת הליך הגישור, לא ישמשו ראיה"
או שמא עסקינן בישיבה שנועדה לתכלית אחרת, אך בכל מקרה לא ניתן לראות בהישיבת גישור?
על המהות המשפטית של השאלה הזאת אומרת כב' השופטת גרינוולד-רנד:
"כאמור, בעניין דנן, הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית, האם כלל התנהלו הליכי גישור ביניהם במועדים בהם נוצרו נספחים א' – ג'.
טענה זו אינה טענה משפטית, עסקינן בטענה עובדתית גרידא, אשר לצורך הכרעה בה, יש לבחון את גרסתם ואת עדויותיהם של "הנוגעים בדבר".
2. הגישור בראי המשפט – עקרונות יסוד בגישור
בטרם שהשופטת המלומדת צוללת במי העדויות שנפרשו בפניה ולנתחן, היא פותחת בחזרה על העקרונות הבסיסיים בגישת המשפט הכללי להליך הגישור (לתפיסתי, הן המשפט והן הגישור הם ענפים במערכת יישוב הסכסוכים תרבותית בין בני אדם, אם בהכרעה ואם בהסכמה ג.א.).
אני רוצה לחשוב שכל משפטן וכל מגשר באשר הם כבר מכירים ומודעים ליחס המיוחד, שהמשפט מייחס לגישור, אולם הדברים הללו הם כל כך חשובים, עד שאיני יכול שלא להביאם כלשונם, למרות אורכם, שוב במסגרת מאמר זה.
ההנחה שלי היא שאם השופט הנכבדה לא נלאתה מלחזור על הדברים במפורט בפתח פסק דינה, אנו לא נוכל להשמיטם:
וזו לשונם של הדברים מפי השופטת:
" על חשיבות קיומם של הליכי הגישור אין מחלוקת.המחוקק קבע כי הליכי הגישור והמו"מ לפשרה הינה בבחינת "אי שיש לסוכך עליו" על מנת לאפשר לצדדים ניצים לפתור מחלוקות ביניהם בדרך של פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט זאת מטעמים של תקנת ציבור, אינטרס ציבורי, שיקולים של "תיקון עולם", ולפיכך הועלו הליכי פישור וגישור מעל ההליך המשפטי הרגיל וניתן להם מעמד מיוחד.
בעניין זה הנני מפנה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בהליך בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (פורסם באתר נבו) כדלקמן:
יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד. אף מו""מ לפשרה הוא שיקול לדחייה (זוסמן, שם, ס' 383 בעמ' 473-472). באשר לגישור, ראו דברי הנשיא ברק בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02:
'… גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים … תחת הכרעות כוחניות – בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה – באות הכרעות הסכמיות…'.
ולהלן:
'גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט, ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט. אך עם זאת, אין לכחד כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו'…
ברי, כי לבתי המשפט עניין בהצלחתם של הליכי גישור, ובהסרת מכשולים מפני קיומם התקין והמשכיותם. (ראו דו"ח הועדה לבחינת צרכים להגברת השימוש הגישור בבתי המשפט (תשס"ט) בראשות השופטת מ' רובינשטיין; פינקלשטיין בעמ' 207; ד' שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 162-161. כדברי המלומד פינקלשטיין (עמ' 19):
"בין הסיבות לתמיכת המערכת המשפטית בהליך הגישור ניתן למנות מחד גיסא את הזדהותה של המערכת המשפטית עם האידיאולוגיה ועם הערכים שמייצג הליך הגישור, ובראשם חיזוקן של האוטונומיה של הפרט ושל יכולות ההסתמכות וההכרעה העצמית של הצדדים (ייתכן שתוך ציפייה שמתוך כך יגלו הצדדים סולידריות, התחשבות הדדית וישתפו פעולה), ומאידך גיסא, שיקולים פרגמטיים – כלכליים של הקלת העומס הרב הקיים בבתי המשפט"…
מתוך עידוד לגישור קבע המחוקק (בסעיפים 79ג (ז)-(ח) לחוק בתי המשפט ובתקנות בתי המשפט (גישור) פרוצדורות להענקת תוקף של פסק דין להסדר גישור בלא תביעה, אף כי אין הדבר אפשרי בפשרה "רגילה" (פינקלשטיין, 52-53). ראוי להזכיר גם את האפשרות ל"פסק דין על דרך הפשרה" לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984; עוד ראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה "יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור" (הנחיה מס' 6.1203).
העדפת "הכרעה הסכמית" על פני "הכרעה כוחנית" נקשרה במשפט העברי להעדפת הפשרה על הדין.
ולעניין התוצאה המתבקשת ממתן הגנה להליכי פשרה נקבע ע"י בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש (ת"א) 13782/08 כדלקמן:
"שיטה זו, שבה צדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית, מקבלת עדיפות בשיטתנו המשפטית. על מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" בין הצדדיםהכירה הפסיקה בחסיון החל על מסמכים שנוצרו במסגרת המשא ומתן לפשרה.
לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא דאז שמגר בע"מ 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, בעמ' 333:
"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע"
וכמו כן:
"הליך הגישור מבוסס בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים גם אם אין ברצונם או כוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט" (בר"ע 1099/04 ג.נ נ' ג.מ (לא פורסם) [פורסם בנבו].
על מנת להגן על ההליך הגישורי ויתרונותיו כפי שצוינו לעיל, זה אך ראוי ורצוי כי תווצר הפרדה ברורה בין מסמכים ודברים הנאמרים בחדר הגישור עצמו, לבין העולם המשפטי מחוצה לו. רק דברים עליהם הסכימו הצדדים כי יעברסו מחדר הגישור החוצה, אפשר שיעשה בהם שימוש בעולם המשפטי.
יתר על כן, "כל שהוחלף בהליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" ת"א 726677/04 סברס יזמות וייצוג – אולימפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) [פורסם בנבו];בע"מ 8769/08 פלוני נגד פלונית".
3. העובדות והמסקנה שבעקבותיו
לאחר שהשופטת הנכבדה סקרה את השתלשלות האירועים כפי שתארו אותם הן הבעל והן האשה באופן עקבי והגיוני, היא קובעת שאכן זו מסכת העובדות המקובלת עליה כאמת. אין בעובדה שלאחר שנעצר ההליך שנוהל ע"י עורך דינה של האשה, פעל הבעל להגשת כתבי טענות מטעמו, כדי לסתור את טענתו לעניין רצונו בהליך גישור. שכן, מטבעם של הליכים אלו, לוחות הזמנים שהינם קצובים, והעובדה כי הבעל עמד בלוחות זמנים אלו על מנת לשמור על זכויותיו, אין בה כדי לפגום בגרסתו כאמור לעיל.
המסמכים שכתבה האשה לאחר הפגישה במשרדו של עורך דינה, נכתבו ללא יעוץ משפטי, כאשר האשה נמצאת עם עצמה ולנגד עיניה צרכיה כאשתו ובת זוגו של בעלה ואם ילדיו ולא כצד להליך משפטי. במסמכים אלה היא מפרטת שוב ושוב את דרישותיה בתחומים הנוגעים לחייה המשותפים עמו, שבהם כשל ושבגללם, לראייתה, פרץ המשבר בחיי נישואיהם והיא תובעת ממנו להתחייב לקבל את דרישותיה. כל אלה, לדעת השופטת, מלמדים על קיומו של מהלך במסגרת משא ומתן לפשרה.
השופטת המלומדת גם מאמצת את טענתו של הבעל כי ניהול הליך הגישור בפני מי שמייצג את אשתו, הקנתה לו את התחושה שאין מדובר במגשר ניטרלי, ולפיכך הוא הציע לאשתו לפנות במשותף לגישור בפני מגשר אחר, כפי שאמנם התרחש.
בתום ניתוח עובדתי זה קובעת השופטת הנכבדה קביעה משפטית חשובהעל פיה, "את המושג "גישור" או "פישור" יש לבחון בעיני אלו שנטלו בו חלק, וכי יש לפרש את המונח גישור בלשון הפרטית שלו ועפ"י ראייתו הוא את ההליך, ובמקרה דנן ככל שטוענים הצדדים אשר לקחו בו חלק כי הם ראו את עצמם בהליך של גישור, כך אומנם היה, גם אם לא הבשיל הליך זה לכדי הליך סופי (באותו שלב).… יש לבחון את קיומם של הליכי הגישור "בעיני הצדדים עצמם" וכי יש לתת "פרשנות סובייקטיבית" למשמעות המושג גישור גם במקרה דנן".
אבל גם אם מקובל על ביהמ"ש שהמבקשים – הבעל ואשתו – האמינו שהם נמצאים בהליך גישור, ולפי המבחן הסובייקטיבי הנ"ל הם אמנם נמצאו בהליך גישור, הרי ידוע לנו מתוך סיפור העובדות שהליך זה כשל או לפחות הופסק – האם בכך לא די להסיר מהמסמכים את חזקת החיסיון?
על כך עונה כב' השופטת גרינוולג-רנד כדלקמן:
"אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים, כי, לעובדה שהליך קצר זה שבין הצדדים לא הסתיים בהסכם, מאיינת אותו מלכתחילה.
בעניין זה, נוכח כל האמור לעיל אני מעדיפה את עמדת ב"כ המבקשים, על פיה, יש לבחון את קיומם של הליכי הגישור "בעיני הצדדים עצמם" וכי יש לתת "פרשנות סובייקטיבית" למשמעות המושג גישור גם במקרה דנן.
בעניין זה אני מפנה לפסק דינה של כב' השופטת שיצר בהליך ע"א 21536-10-06 דר נ' הראל בו נאמר כדלקמן:
"ככלל, בהגדרת המונח גישור שבסעיף 79 ג (א) לחוק בתי המשפט אין זכר לדרישה כי הגישור יווצר רק ע"י הפניה של ביהמ"ש. לכן לכאורה גם בעניינינו לפנות לסעיף 79 ג (ד) לחוק זה לפיו – דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפט אזרחי. אומנם בהגדרת המונח גישור שבסעיף 79 ג (א) נאמר כי המגשר נועד עם בעלי הדין, אך לאור הפרשנות התכליתית שיש לתת לסעיף זה עולה כי גם צדדים שהחלו במו"מ לפשרה שנכשל ורק לאחר מכן החלו הליכים משפטיים בין אותם הצדדים ייחשבו בעלי דין לעניין סעיף זה. חיזוק לפרשנות זו ניתן למצוא בס' 79 ג (ח) לחוק הנ"ל העוסק במפורש בגישור עצמאי המנותק מהליך משפטי, הרציונאל לחיסיון הליך גישור, לפיו על הצדדים להרגיש חופשיים ובטוחים להביע עמדתם לצורך הצלחת הליך הגישור, מתקיים גם בגישור עצמאי שכזה".
4. פסק הדין וההכרעה בו
"משקבעתי, כי אני מקבלת את טענותיהם של א.ש וע.ש כי מסמכים אלו הוכנו במסגרת מו"מ שתכליתו לסיים את המחלוקת שביניהם בהליכי פשרה, הרי שהוספת כתב ידה של המשיבה 2, אינו משנה ממהותו של המסמך כמסמך שהוכן במסגרת מו"מ לפשרה.
לא זו אף זו, במספר הזדמנויות נקטה המשיבה 2 ורואת החשבון מטעמה (רו"ח קוממי) במונח "הוצאות גישור" בהתייחס לסכום של 50,000 $ ששולמו על ידי המשיבים למשרד עוה"ד בר און-כהן עבור ייצוגם את ע.ש בהליכים נגד א.ש.
יצוין כי בלשון זו נקטה ע.ש עצמה במסגרת נספחים א' ו – ב'.
אני סבורה, כי יש בהתייחסות האחידה להוצאה זו כ"הוצאות גישור" ע"י כל הנוגעים בדבר, כדי להעיד על ראיתם את ההליך כהליך גישורי, שכן בסופו של יום כך הוא הסתיים.
יתרה מכך, עובדה היא, כי ההליכים בין א.ש לע.ש הסתיימו בסופו של יום בהסכם לחיים משותפים (ולחילופין הסכם גירושין), לאחר הליך גישור שהתנהל ביניהם בפני המגשרת עו"ד תמר ברק, וזאת תוך זמן קצר יחסית ממועד קיומה של ה"פגישה", בכך אני רואה תמיכה וסיוע לגרסתם של המבקשים, לרצונם של הצדדים, (ע.ש וא.ש) לסיים את המחלוקות ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט, הליך אשר ניצניו החלו בפגישה וסופו אישור הסכם בפני כב' השופט כהן וסגירת כל התיקים המשפטיים.
…………………………
אשר על כן ומכל הנימוקים המצטברים לעיל, אני מקבלת את הבקשה, ומורה על הוצאת נספחים א', ב' (המסמכים שנכתבו ע"י האשה לאחר הפגישה עם בעלה במשרדו של עורך דינה) ו – ג' (המסמך שנכתב בידי הבעל-המבקש, כפי שהוכתב לו ע"י בא כוחה של אשתו באותה פגישה במשרדו) מהתיק, מהטעם כי חל על מסמכים אלו חסיון הואיל והם נערכו במסגרת הליכי גישור ו/או במסגרת הליכי מו"מ לצורכי פשרה".
5. אזכור עניינים אחרים שנדונו בפסק הדין
הבקשה להטיל חיסיון במסגרת התיק שבו עוסק פסק הדין נשוא מאמר זה התייחסה גם לשתי קבוצות מסמכים נוספות. החיסיון שנטען לגבי המסמכים הנוספים הללו לא הושתת על כללי הגישור, ולפיכך, לכאורה, הוא אינו מענייננו כאן.
אולם מאחר ולהחלטה לגביהם הצביעה השופטת על הלכות המגלות פנים נוספות של טענת החיסיון, אני סבור שלפחות בשל הסקרנות האינטלקטואלית והצורך לדבר על פסה"ד בשלמותו, נתייחס בקצרה גם לשתי קבוצות המסמכים הנוספות שלגביהם נתבקש החיסיון.
(I). קבוצת מסמכים אחת מאלה הינם מסמכים המהווים חלק מהתיק שהתנהל בין הבעל-המבקש נגד אשתו – צד ג' בתיק הנוכחי – בקשה לצו עיקול נגד בעלה ואחרים ותגובת הבעל בבקשה לביטול צו העיקול הזמני.
את מסמכים האלה חשפה האשה בפני הוריה-המשיבים, ובעשותה כן, קובעת השופטת, ובכך ויתרה על חיסיונם ומוסיפה ואומרת:
"איני מקבלת את טענת ב"כ המשיבים, כי, גם אם ויתרה ע.ש על החסיון, במועד בו ניתנו המסמכים להוריה, יש להורות, על הוצאתם של מסמכים אלו מהתיק, לאור העובדה כי אלו היוו חלק מתיק המתנהל בדלתיים סגורות.
סגירת הדלתות בבית המשפט לענייני משפחה, נועדה, לשמור על פרטיות הצדדים המנהלים את ההליך ומכאן אף חסיונם. אולם, משויתר צד על זכותו זו לחסיון, אין הוא יכול לטעון לחסיונם של המסמכים מכח עצם קיומם.
למסמכים אין כל חסיון. חסיון נועד עבור בני אדם והם אדונים באשר יעשה במסמכים אלו. ומשויתרה ע.ש (האשה) על זכותה לחסיון המסמכים, עת אשר שרת עניין זה את האינטרסים שלה, אני סבורה כי היא לא יכולה לחזור בה עת היא שינתה את טעמה וחדלה מההליך המשפטי שנקטה, ולעתור לחסיונם".
…………………………………………
בפסק הדין רע"א 4416/09 גבאי אדריכלות ובניין ערים בע"מ נ' א. רובין אדריכלים בע"מ נדונה שאלת מסירת מסמכים מהליך גישור שהתנהל בין הצדדים, להליך של בוררות.
בפסק דינו קבע כב' השופט דנציגר כדלקמן:
"שני הצדדים להליך הבוררות צרפו את ההצהרות, המסמכים והאמרות שנמסרו במסגרת הליך הגישור מרצונם לידי הבורר.
בעשותם כן, ויתרו באופן משתמע על החסיון החולש על מסמכים אלו.
הגשת המסמכים במסגרת הליך הבוררות ולכל הפחות שתיקתה של המבקשת בנוגע להגשתם, מהווה משום השתק שיפוטי המונע ממנה לטען לחסיון המסמכים לאחר שכבר ניתן פסק הבוררות".
אני סבורה, כי גם בענייננו, העובדה, כי צד צרף לכתבי טענותיו מסמכים מתיק המתנהל בדלתיים סגורות, יש בה בנסיבות אלו כדי "להכשיר" הגשת נספחים ד' ו – ה' לתיק.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להורות על הוצאת הנספחים ד' ו – ה' מהתיק".
(II). קבוצת המסמכים האחרונה שנידונה ושגם את הגשתה ביקש המשיב לאסור, למעשה איננה קבוצת מסמכים אלא מסמך בודד, חוות דעת של רואה חשבון, שלגביה טען הבעל המבקש כי אין להציגה מכח תקנה מתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה אין להגיש חוות דעת מומחה לביהמ"ש לענייני משפחה ללא קבלת רשות מביהמ"ש, ומאחר ורשות כזו לא ניתנה להגשת חוו"ד זו אסורה בהצגתה.
גם לגבי מסמך זה דוחה השופטת את הבקשה לפסול את המסמך מלהציגו בתביעת הורי האשה נגד בעלה ופוסקת:
"פרשנות זו מרוקנת מתוכן את ההסדר המיוחד, שאליו חתרו המחוקק ומחוקק המשנה, בכל הנוגע למינוי מומחים בבית משפט לענייני משפחה. הפרשנות הנכונה היא שבעל דין המבקש למנות מומחה בעניין מענייני משפחה הנדון בבית המשפט לענייני משפחה חייב לפנות לבית המשפט ולעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט לעשות כן. ללמדך, דרך המלך לקבלת חוות דעת של מומחים בבית משפט לענייני משפחה היא לפנות לבית המשפט ולבקש למנות מומחה מטעם בית המשפט…".
עם זאת, אני מקבלת את טענת ב"כ המשיבים, כי, במקרה דנן, מדובר בחוות דעת חשבונאית גרידא, אשר אין בה משום מתן חוות דעתו של המומחה התומכת בטענות המשיבים בכל הנוגע לנכונות העובדות הנטענות מפיהם. כל שיש בחוות דעת זו, ביצוע שיערוך חשבונאי של סכומים וסיכום נתונים מתוך מסמכים שהוצגו למומחה. אשר על כן ולצורך ייעול הדיון, אני מאפשרת את צירוף חוות דעת המומחה".
באמרת אגב אעיר, שלמרות שהבקשה בתיק אושרה רק לגבי שלושה מתוך ששת המסמכים שאליהם היא התייחסה, מצאה השופטת לנכון להטיל על המשיבים את הוצאות ההליך בסך 10,000 ש"ח.
ג. עיקרי הדברים לסיכום:
חמש הן התובנות שהמאמר חתר לדלות מתוך פסק הדין שבו הוא דן:
ראשית, חזרה וחיזוק למעמדה המיוחד של דיסציפלינת הגישור בעיני החוק ובתי המשפט:
"המחוקק קבע כי הליכי הגישור והמו"מ לפשרה הינה בבחינת "אי שיש לסוכך עליו" על מנת לאפשר לצדדים ניצים לפתור מחלוקות ביניהם בדרך של פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט זאת מטעמים של תקנת ציבור, אינטרס ציבורי, שיקולים של "תיקון עולם", ולפיכך הועלו הליכי פישור וגישור מעל ההליך המשפטי הרגיל וניתן להם מעמד מיוחד".
שנית, ההכרעה בשאלה האם התנהלו הליכי גישור בין צדדים כלשהם אינה הכרעה בשאלה משפטית, אלא בשאלה עובדתית גרידא,אשר לצורך הכרעה בה, יש לבחון את גרסתם ואת עדויותיהם של "הנוגעים בדבר".
שלישית, "-"את המושג "גישור" או "פישור" יש לבחון בעיני אלו שנטלו בו חלק, וכי יש לפרש את המונח גישור בלשון הפרטית שלו ועפ"י ראייתו הוא את ההליך, ובמקרה דנן ככל שטוענים הצדדים אשר לקחו בו חלק כי הם ראו את עצמם בהליך של גישור, כך אומנם היה, גם אם לא הבשיל הליך זה לכדי הליך סופי (באותו שלב)……
יש לבחון את קיומם של הליכי הגישור "בעיני הצדדים עצמם" וכי יש לתת "פרשנות סובייקטיבית" למשמעות המושג גישור גם במקרה דנן".
רביעית, "לכאורה גם בעניינינו לפנות לסעיף 79 ג (ד) לחוק זה לפיו – דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפט אזרחי. אומנם בהגדרת המונח גישור שבסעיף 79 ג (א) נאמר כי המגשר נועד עם בעלי הדין, אך לאור הפרשנות התכליתית שיש לתת לסעיף זה עולה כי גם צדדים שהחלו במו"מ לפשרה שנכשל ורק לאחר מכן החלו הליכים משפטיים בין אותם הצדדים ייחשבו בעלי דין לעניין סעיף זה".
כלומר מסמכים שהועברו בין הצדדים או שהגיעו לידיהם במהלך הגישור או מסמכים שנערכו בקשר להליך גישור הינם חסויים – גם כאשר הליך הגישור נכשל הם ממשיכים להיות חסויים.
חמישית, החיסיון אינו חיסיון עבור המסמכים אלא עבור מי מתנגד שיעשו בהם שימוש שלא לרצונו, ובידיו גם לוותר על החיסיון או לנהוג באופן שיפקיע את חיסיונם עבור אחרים:
"למסמכים אין כל חסיון. חסיון נועד עבור בני אדם והם אדונים באשר יעשה במסמכים אלו. ומשויתרה ע.ש (האשה) על זכותה לחסיון המסמכים, עת אשר שרת עניין זה את האינטרסים שלה, אני סבורה כי היא לא יכולה לחזור בה עת היא שינתה את טעמה וחדלה מההליך המשפטי שנקטה, ולעתור לחסיונם".