הסדר גישור שגוי שניתן לו תוקף של פסק דין

22.2.2013

 הסדר גישור שגוי מבחינה משפטית וטעותו של ביהמ"ש שנתן לו תוקף של פסק-דין

פתח דבר

אני שמח להביא בפני קהל הקוראים פסק-דין חדש (מיום 17.1.2013) שהנושא שלו הסדר הגישור. חשיבותו הגדולה של פס"ד זה, שיצא מתחת ידו של כב' השופט ישעיהו שנלר מביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בשבתו כבימ"ש לערעורים אזרחיים, הינה בכך שיש בו כדי ללמד את קהל המגשרים אילו הסכמות לא יכולות להיות בהסדר הגישור ואיזה עניינים הוא איננו יכול להסדיר.

בהערת אגב אני רוצה להצביע על השימוש בפי השופט שנלר במונח "הסדר גישור", דבר שלדעתי מלמד על חדירת המינוח הנכון לעולם המשפט, ומן הסתם גם ההיכרות המתרחבת עם הדיסציפלינה של הגישור. לא עוד "הסכם גישור" – שהרי מונח זה מתייחס להסכם הראשוני בין המגושרים, בינם ולבין המגשר – ולא "הסכם פשרה", שכן פישור זו מטריה שונה לחלוטין[1]. בלבול מושגי זה היה גם מנת חלקו של ביהמ"ש קמא שהוציא מתחת ידו פס"ד כדלקמן: "ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה…".

פסה"ד שעליו ייסוב מאמר זה איננו מגלה מי היה המגשר במקרה זה או מה היה מקצועו. רוצה לומר, שגם אם המגשר היה משפטן או אף עורך דין מנוסה, השגיאה שלו בעריכת הסדר הגישור לא נפלה מזו של שופט בית משפט השלום, שנתן, כאמור, להסדר הגישור השגוי תוקף של פסק-דין.

העובדות הצריכות לענייננו

פסה"ד ע"א 26696-06-12 פינדון ואח' נ' אלטשולר שחם קופות גמל בע"מ

במקרה זה התקיים בין הצדדים הליך גישור שצלח והסתיים בהסדר גישור. במסגרת הסדר הגישור הוסכם בין הצדדים, בין השאר, כי גובה הפיצוי אשר לו זכאית המשיבה ייקבע על-ידי מומחה חיצוני. כך גם ניתנו הנחיות בכל הקשור לאופן ביצוע ההערכה.

עוד הוסף, בסעיף 4 להסדר הגישור "הצדדים יוכלו לערער על קביעתו של המומחה תוך 45 יום מקבלת הערכתו בפני בית המשפט המוסמך".

לבסוף, התבקש בית משפט קמא לתת להסכם תוקף של פסק דין, ולהורות על השבת האגרה. ואמנם "ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה…".

כחצי שנה מאוחר יותר הגישו המערערים הודעת ערעור, כאשר בתחילתה הם ציינו כי הודעת הערעור הינה "… על הערכת מומחה שניתנה על-ידי רו"ח חיים אסיאג…" (להלן: ההערכה) אשר הומצאה למערערים.

עוד צוין בהודעת הערעור, כי ההערכה ניתנה במסגרת גישור בין הצדדים, בתיק שנדון בפני בית משפט קמא, בתביעה שהוגשה על-ידי המשיבה כנגד המערערים, וכי "להסדר הגישור ניתן תוקף של פסק דין".

בהתאם לכך התבקש בית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את ההערכה, ולחלופין, להורות על מחיקת פגמים שנפלו בהערכה והשבתה למעריך על-מנת שיתוקנו פגמים מהותיים שנפלו בה.

גדר הסוגיה

הבעיה המקדמית שהעלה הערעור הזה בפני ביהמ"ש היתה האם אכן מוסמך בית משפט זה לדון בערעור כפי שהוגש? וביתר פרוט:

"… האם יש מקום כי בית המשפט יידרש כלל ועיקר לדיון בערעור. לכאורה, מתוקף הסדר גישור שבין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום, הוסכם בין הצדדים על מינוי מעריך אשר ייקבע את הסכומים אשר על המשיבים לשלם למבקשת. כך גם צוין כי ניתן יהיה לערער על אשר ייקבע על ידי המעריך לפני בית המשפט המוסמך. לכאורה, עם מתן פסק דינו של בית משפט קמא, סיים בית משפט קמא מלאכתו, ואזי ניתן היה להגיש ערעור על פסק הדין.

אולם, הערעור דנן אינו מופנה ומתייחס לפסק דינו של בית משפט קמא, אלא לקביעות של מעריך אשר לא נצרכו לקבלת תוקף של פסק דין על ידי בית משפט קמא.

עתה במסגרת הערעור מבקשים המשיבים כי ערכאת הערעור תדון בנושאים שבית משפט קמא כלל לא נדרש להם. כלום יש כח בידי הצדדים להקנות זכות ערעור על החלטת מעריך שמונה על ידם?

כך למשל, האם יש כח בידי צדדים שהסכימו להפנות סכסוך לבוררות במסגרת הערכאה הדיונית, להסכים כי ערעור על פסק דינו של הבורר יידון בפני ערכאת הערעור?"

הטיעונים

לתהייה הזו שהעלה ביהמ"ש טענו המערערים בתגובתם, כי קיימת סמכות לבית המשפט לדון בערעור כפי שהוגש מחמת מספר נימוקים:

האחד, כי מדובר על הסכמה של הצדדים אשר אושרה על-ידי בית משפט קמא. כך גם  המשיבה הסכימה לסמכותו של בית המשפט מעת שהגישה את הבקשות מטעמה.

השני, כי מעת שבית משפט קמא אישר את הסדר הגישור ונותן לו תוקף של פסק דין, זכתה אותה הסכמה לגושפנקא משפטית של בית משפט קמא.

השלישי, המומחה שימש כמעריך ועל כן ניתן לתקוף קביעותיו בבית המשפט, ומעת שלא מדובר בבורר.

הרביעי, שיקולים של מדיניות משפטית ראויה שעיקרה להמריץ את בעלי הדין לפתור סכסוך באופן בו בחרו הצדדים דנן לפתור את הסכסוך. כך גם, ייאלצו הצדדים לחזור לבית משפט קמא ולדון בסכסוך מראשיתו.

 הפסק

ביהמ"ש המחוזי אמנם מקבל את הטיעון האחרון וקובע כי לעניין המדיניות השיפוטית, אין חולק כי יש לעודד פניית הצדדים לגישור, לרבות מינוי מומחה ומעריך, אלא לגופו של עניין כל יתר הטיעונים שהועלו דוחה כב' השופט שנלר משני טעמים:

ראשית, לפי חוק יסוד השפיטה וחוק בתי המפשט [נוסח משולב], סמכותו של בית המשפט המחוזי כוללת "ערעורים על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי משפט השלום".

שעה שבמקרה שלנו אין חולק ואף לא נטען אחרת, כי הערעור דנן אינו ערעור על פסק הדין של בית משפט קמא, אלא על ההערכה שערך מי שמונה להיות המומחה בעניין, הלא הוא רו"ח חיים אסיאג. אין למערערים כל טענה אודות ההליך השיפוטי שנוהל בפני בית משפט קמא. (מה גם שככל שמדובר על פסק דינו של בית משפט קמא, הרי המועד להגשת ערעור על פסק הדין חלף עבר לו).

שנית, וזה עיקר, אין ביכולתם של צדדים או של בית משפט בערכאה כלשהי להקנות סמכות, שהינה בגדר סמכות עניינית שאינה קיימת, לבית המשפט של ערכאת הערעור. "ודוק, עם כל הכבוד, גם בית משפט קמא לא היה מוסמך להעניק זכות ערעור לערכאת הערעור, גם אם נתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור".

לצורך הבהרת קביעתו זו מביא השופט המלומד דוגמא מעולם הבוררות.

גם כותב שורות אלה יפנה לעולם הבוררות בכדי להיטיב ולהסביר את הקביעה הנ"ל של ביהמ"ש, אבל, אולם ברשות הקורא תהיה זו דוגמא הלקוחה מפס"ד אחר מזו שבחר בה השופט שנלר, בהיותה אולי מובנת יותר למי שהם אינם בעלי רקע משפטי דווקא.

פס"ד רע"א 06 /8941 עיריית חיפה ואח' נ. ב.מ. כרפיס דדו בע"מ ואח' מפי כב' שופטת ביהמ"ש העליון איילה פרוקצ'יה.

במקרה זה הצדדים, בהסכם הבוררות שביניהם, הסכימו כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, וינמק את פסקו. כן קבעו:

"טעות מהותית בפסק הבורר תהווה עילה לביטולו ו/או לתיקונו, ותיחשב לחריגה מסמכות מצד הבורר".

סעיף 24 לחוק הבוררות קובע 10 עילות לביטולו של פסק בורר, ו"טעות מהותית בפסק הבורר" איננה אחת מהן.

לימים התגלעו סכסוכים בין הצדדים, התמנה בורר שפסק בעניינם ועתה המבקשות טוענות לבטלותו של פסק הבורר, בין היתר, בשל "טעויות בפירוש הדין ויישומו על-ידי הבורר"

ולענייננו פוסקת כב' השופטת פרוקצ'יה:

"עילות הביטול של פסק בוררות מפורטות, אחת לאחת, בסעיף 24 לחוק הבוררות. רשימת עילות הביטול הסטטוטוריות תוחמות את מסגרת סמכותו העניינית של בית משפט של בוררות בביקורתו השיפוטית על פסק הבורר, והן המהוות מקור כוחו לבטל פסק בורר, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר לעשיית שינויים בו. סמכות עניינית זו של בית משפט של בוררות היא קונקלוסיבית, ולא הוקנה לצדדים לבוררות כוח משפטי להוסיף עליה או לגרוע ממנה על-פי הסכמתם".

ובאשר לעניין שלפניו מצטט כב' השופט שנלר:

"… בידוע הוא, כי סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת לחלקה הקנויה לה, חלקת ההיסקים המשפטיים ואין היא נוהגת לחרוג ממנה ולפלוש לחלקה שאינה נתונה לה, חלקת הקביעות העובדתיות, אלא בנסיבות חריגות בלבד. לערכאת הערעור אין נגיעה בעיצוב הבסיס העובדתי גופו. דבר זה נעשה בערכאה הראשונה".

ולענייננו, אין בידי ביהמ"ש כערכאה ערעורית לבחון נושאים שלא עמדו לדיון בפני הערכאה הדיונית, דהיינו בית משפט השלום במקרה דנן.

סיכום

בסיכום פסה"ד שני עניינים.

ראשית, השופט שנלר מבליע נזיפה לביהמ"ש שנתן להסדר הגישור תוקף של פס"ד:

"ודוק, עם כל הכבוד, גם בית משפט קמא לא מוסמך להעניק זכות ערעור לערכאת הערעור, גם אם נתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור.

כמובן, שלאור המקרה דנן, יש לחזור ולהעיר אודות החשיבות לכך כי בית המשפט הנותן תוקף של פסק דין להסדר זה או אחר, יבחן את תוכנו טרם מתן אישור".

שנית השופט משיא עצה לנו, המגשרים:

"ניתן להסכים, ככל שבית משפט קמא היה מאשר זאת, כי אכן הצדדים יפנו למעריך, אולם ניתן יהיה להשיג על קביעותיו בפני בית משפט קמא, ובאופן שפסק הדין הסופי יוצא על-ידי בית משפט קמא רק לאחר בחינת ההשגות על ההערכה.

כמובן, שבמקרה שכזה, ניתן היה להשיג על פסק הדין בפני ערכאת הערעור.

כמובן, שאין בכוונתי לקבוע מסמרות בדבר, אולם בניסוח שנקטו בו הצדדים, לא צוין כאילו בית המשפט המוסמך הינו בית המשפט המחוזי בנושאי ערעור, וכאמור, כל שציינו הצדדים, כי ניתן יהיה לערער על קביעתו של המומחה בפני בית המשפט המוסמך".

דבר הכותב

ככלל על ציבור המגשרים להפנים שהסדר הגישור לעולם יתנה ויפעל אך ורק בין הצדדים לו בלבד. הסדר הגישור לעולם לא יטיל חבות על מי שאינו צד לו, לעולם לא יקנה זכויות שמטיבן וטבען צריכות הכרה של אדם, גוף או רשות כלשהי, הסדר הגישור לעולם לא יעסוק בעניינים  שנוגעים בכל עניין קונסטיטוציוני כגון עניינים שבמשפט העבודה המוסדרים בחוק, או עניינים שמתייחסים לקביעת מעמד אישי, או עניינים שלטוניים ועניינים מתחום הפלילים.

הרשימה הנ"ל איננה רשימה סגורה וכל מגשר צריך להפעיל שיקול דעת רחב בבואו לנסח את תנאיו של הסדר גישור, עוד בטרם יבוא הסדר זה לפתחו של ביהמ"ש בכדי שייתן לו תוקף של פסק דין, שאחרת עלולה כל העבודה שהושקעה בהליך הגישור לרדת לטמיון.