הנסיבות בהן נמנע ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע מלאשר הסדר גישור

1.12.2014

הנסיבות  בהן נמנע ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע מלאשר הסדר גישור

מי שקרא את המאמר שפרסמתי לפני כשנה, ביום 21.11.2013, תחת הכותרת "מגשרים שמוציאים את דיבת המקצוע רעה", יבחין עד כמה צעד ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע במסלול שנכבש בפסק דין קודם, מיום , 11.11.2013שיצא מלפני כב' השופט דורי ספיבק מביה"ד האזורי לעבודה בת"א  בעניין סע"ש (סכסוך עבודה בסמכות שופט) 50406-10-13 NETNAPA CHAIYUN נגד טוליפ פרחים בע"מ,.

ואלה מבינכם שלא קראו את המאמר ההוא תוכלו למצוא אותו בקישור הבא:

http://www.giora-aloni.co.il/?p=834#more-834 או באתר http://www.reader.co.il/ , במדור חוק ומשפט, תת מדור גישור.

כוונתי עתה היא לפסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 2647-11-13

 SUKSAN BAMRUNGTHAI נגד אריאל פורת, בפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם, בו נדונה ונדחתה בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור מכוח סעיף 79ג(ח) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם לתקנה 10 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993.

מפסק דין זה נוכל ללמוד עד כמה עגום מצבו של מקצוע הגישור, באין רשות שלטונית שמפקחת על המגשרים ופעולתם, כך מתאפשר לאדם כמו אדון אהרון קיי, לצאת מקורס גישור מבלי להבין את האות הראשונה במקצוע, ולהמשיך ולהתל בבתי הדין לעבודה תוך גרימת נזקים לאותם עובדים זרים קשי יום שנפלו ברשתו.

עובדות המקרה

מהבקשה שהוגשה על ידי לא אחר מאשר מר אהרון קיי, שהציג עצמו כמגשר מוסמך גם בעניין שנדון שנה קודם לכן ע"י כב' השופט דורי ספיבק, בפסה"ד שהוזכר לעיל. אותו מגשר החתים את הצדדים על הסדר גישור, מבלי שהוגשה כל תביעה על ידי העובד. בנימוקי הבקשה נרשם כי בין הצדדים נתגלע סכסוך בהקשר לזכויות שלהן טען המבקש בגין עבודתו אצל המשיב, והוסכם בידי שני הצדדים להפנות את כל המחלוקות לגישור בפני המגשר.

 עוד צורף לבקשה:

א.         הסדר גישור, שאינו נושא תאריך, ואשר נחזה להיות חתום בידי שני הצדדים, ובו צוין כי המבקש עבד אצל המשיב תקופה של כ-4 שנים ובגינן קיבל בסיום העבודה על חשבון פיצויי פיטורים סך של 12,500 ₪, אשר מועברים לחשבונו בתאילנד וכי עם החתימה על ההסכם אין למבקש כל תביעות או דרישות כלשהן מהמשיב בכל עניין הקשור לעבודתו ולסיומה.

ב.         טופס הסכמת בעלי הדין להליך הגישור והסמכת המגשר לביצוע כל הדרוש לקבלת תוקף של פסק דין להסכם הגישור, לרבות חתימה בשמם של הצדדים והגשת בקשות לבתי המשפט ולבתי הדין.

ג.          מסמך הנושא כותרת "תצהיר" ובו נרשם כי כל העובדות המפורטות בבקשה ונספחיה הן נכונות; קרי שהמגשר שולט היטב בשפה התאית; שהמגשר תרגם לעובד את כל הכתוב בהסדר הגישור וכי העובד אישר בפני המגשר כי הבין את האמור במכתב ואת המשמעויות הנובעות ממנו.

ד.         מסמכים בשפה התאית הנחזים להיות תרגומים של הסדר הגישור והסכמת בעלי הדין להליך והסמכת המגשר.

ה.         הודעת המגשר לבית המשפט בדבר פרטי הסכסוך ובו צוין כי המבקש עבד אצל המשיב במשך כ-4 שנים; דרישתו היחידה של המבקש הייתה לקבל פיצויי פיטורים וכי לדבריו קיבל את כל יתר הזכויות המגיעות לו; הצדדים הסכימו לסיים את המחלוקות כנגד תשלום פיצויי פיטורים בסך של 12,500 ₪; המגשר ווידא כי המבקש קיבל את התשלום; הליך הגישור התקיים בהתאם לדין בנוכחות שני הצדדים ובפני המגשר שהוא דובר תאילנדית ברמת שפת אם ואשר תרגם את ההסכם גם בעל פה.

איש מהצדדים לא התייצב לדיון, אלא המגשר בלבד .

מדברי המגשר עולה, כי הוא בעל תעודת מגשר ומשמש כמתורגמן בבתי המשפט לשפה התאית וכי אין לו כל השכלה בדיני עבודה וכל ידיעותיו בתחום זה נובעות מעבודתו כמתורגמן בבתי הדין ומלימודי הגישור. עוד עולה מדברי המגשר, כי הוא סבור שאין זה באחריותו להבהיר לעובד הזר את זכויותיו ואולם הוא דואג להחתים את שני הצדדים על הסדרים בשפה העברית ובשפה התאית.

מדברי המגשר בפני בית הדין, עולה כי הוא נוהג להגיש בקשות רבות מסוג זה ולאחרונה אף קיבל ממערכת נט המשפט כרטיס חכם שבאמצעותו הוא נוהג לפתוח את הבקשות ולהגישן מרחוק.

הכרעת הדין

 

כאמור, הבקשה הוגשה לבית הדין מכוח הוראות סעיף 79ג(ח) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובעות:

"הגיעו צדדים לסכסוך, להסכמה על יישוב הסכסוך שביניהם בגישור שנערך לפי חוק זה, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה נושא הסכסוך לתת להסדר הגישור שהושג ביניהם תוקף של פסק דין, אף אם לא הוגשה תובענה באותו סכסוך".

מכוח הוראות סעיף זה הותקנו תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 שבמסגרת תקנה 10 נקבע כי:

 

"א. בקשה למתן            תוקף של פסק דין להסדר גישור לפי סעיף 79ג(ח) לחוק תוגש בדרך של המרצת פתיחה בידי הצדדים לסכסוך שחתמו על הסדר הגישור או מי מהם.          

ב. בבקשה יפורטו עובדות הסכסוך ופרטי הסדר הגישור ויצורפו לה הסדר גישור, ההסכם שנחתם בין הצדדים לסכסוך לבין המגשר ותצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד הבקשה".

פוסקת כב' השופטת יעל אנגלברג שהם, בדחותה את הבקשה לאשר את הסדר הבוררות שהוגשה לה וליתן לו תוקף של פסק דין, שאין מחלוקת על כך שניתן להגיע להסכם בדרך של גישור, וניתן אף לתת תוקף של פסק דין להסכם  (הסדר) גישור שכזה, אף בטרם הוגשה תביעה לבית הדין כמפורט בסעיף 5 לעיל. אלא שהדברים אינם יכולים לחול ולהתקיים במקרה דנן.

את קביעתה זו מעגנת השופטת המלומדת הן בפן הפרוצדורלי והן בפן המהותי:

אשר לפן הפרוצדורלי, הבקשה שהוגשה בפניה איננה עומדת בדרישות תקנה 10 שצוטטה לעיל, על פיה המגשר חייב לצרף תצהיר ערוך כדין, המאמת את העובדות המצוינות בבקשה. ואילו לבקשה שהוגשה במקרה דידן לא צורף תצהיר ערוך כדין, אלא אך ורק מסמך הנושא כותרת "תצהיר" והחתום על ידי המגשר ללא אימות כנדרש בדין. מה גם, שספק אם תצהיר המגשר יכול בכלל לתמוך בבקשה, שעל פי הוראות התקנות, צריכה להיות מוגשת על ידי הצדדים עצמם.

יתרה על זאת, הסדר הגישור אינו נושא תאריך עריכתו ואין הוא מפרט כיצד ומתי יועברו הכספים לידי המבקש. ההסדר ערוך על גבי טופס סטנדרטי ונקבע בו באופן כללי בלבד, שהכספים יועברו באמצעות העברה בנקאית לחשבון העובד בתאילנד (מבלי שצוינו בו פרטי החשבון) או שביצוע התשלום יעשה במזומן לקראת יציאת העובד מן הארץ. בהסכם הגישור, אין כל פירוט ספציפי ביחס להסדר החל במקרה שבפנינו, בו המבקש כבר עזב את הארץ.

משכך, די היה בפגמים הפרוצדוראליים לדחות את הבקשה.

אשר לפן המהותי, הרי ברור שהסדר הגישור נערך אך ורק על מנת להוות "תעודת ביטוח" כנגד תביעה עתידית ואין הוא תוצאה של הליך גישור אמיתי.

המגשר בעצמו סיפר, שהוא  הגיע לבקשת הצדדים למושב משואות יצחק ונתבקש לגשר ביניהם. מיד עם הגיעו למושב, נמסר לידיו תלוש שכרו של המבקש, שם נרשם סכום הפשרה כסכום של פיצויים פטורים ממס, וכי הצדדים הגיעו להסכמה עוד בטרם הגיע הוא למקום. לדברי המגשר, המבקש, העובד הזר, היה מאוד מרוצה מהסך של 12,500 ₪ שנמסרו לידיו.

ברור, איפוא, קובעת השופטת, כי אין מדובר בהליך גישור אמיתי אלא בהסכם שנעשה ניסיון ליתן לו כסות של מיצוי הליך של גישור.

ככלל, קובעת פסיקת בתי הדין, כי אין ליתן תוקף לכתבי וויתור שנחתמים על ידי עובדים כאשר לא נמסר להם פירוט מלא של זכויותיהם ואין הם מודעים לוויתורים שהם עושים.

(יוער, שבית הדין הארצי לעבודה קבע מספר תנאים מצטברים לאותם מקרים חריגים שבהם יינתן תוקף לכתב וויתור:

יש לבדוק האם הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו;

יש לבדוק האם נמסר לעובד, לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו .

יש לבדוק האם כתב הסילוק ברור וחד-משמעי.

יש לבדוק האם העובד, שויתר על זכותו, עשה זאת כנגד הענקת תמורה הולמת מצד המעביד במסגרת של 'תן וקח'.

כמו כן נפסק, שיש לבחון אם כתב וויתור הוא בעל תוקף משפטי משני היבטים: האחד הנסיבות שבהן נערך והשני, העובדות העולות מתוכו וממה שהתברר.

ועוד חשוב להדגיש: הפסיקה לא נתנה תוקף לכתב ויתור, שלפני החתימה עליו הודיעה החברה לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים, שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל מאומה. בית הדין לעבודה, קבע שם שהפעלת לחץ בלתי הוגן על העובד לקבל סכום פיצויים קטן מזה שמגיע לו, אינו ביצוע חוזה עבודה בתום לב).

בנוסף לכך מדגישה השופטת, שבתי הדין אינם חותמת גומי והם לא ייתנו את ידם לאשר הסכם גישור , כגון זה שלפניה, שאיננו מלווה בשום אסמכתא לכך שהעובד היה מודע לזכויותיו  והבין על מה הוא מוותר, בטרם חתם על ההסכם. ברור מדברי "המגשר", שהדברים סוכמו בין הצדדים מראש ובהתאם לכך גם הופק תלוש השכר, וכל תפקידו של המגשר הינו למעשה, להביא את ההסכם בפני בית הדין על מנת שיקבל תוקף של פסק דין וכדי למנוע מצב שהמבקש יוכל לחזור ולתבוע את זכויותיו לאחר שובו למדינתו.

אמנם, קובע בית הדין, אין רע בכך שעובדים שמבקשים לסיים את עבודתם תוך קבלת מלוא זכויותיהם בטרם יעזבו את הארץ, בעוד שמעסיקיהם אף הם מבקשים להסדיר את זכויות העובדים, ולו רק בכדי שלא לעמוד בפני סיכון של תביעות עתידיות. מכורח מציאות זו, נוצר מנגנון ליישוב מחלוקות שבין העובדים לבין מעסיקיהם בטרם ייצאו העובדים את הארץ ואף מבלי שתוגש תביעה לבית הדין.

אולם מנגנון שכזה חייב לעמוד בדרישות הדין ושיהיה בו כדי לוודא כי העובד אכן מודע לזכויותיו בטרם שיחתום על ההסכם, וכי הוא קיבל, לצורך זה, יעוץ משפטי הוגן. ביה"ד ממליץ, שהממונה על עובדים זרים במשרד הכלכלה ייתן דעתו לעניין זה ולא יותיר את הזירה פרוצה לגורמים או גופים שאינם בקיאים ו/או אינם מוסמכים לכך.

כל עוד לא נולד מנגנון פיקוח והגנה שכזה על העובדים הזרים, מתפקידו ומסמכותו של בית הדין להפעיל את שיקול דעתו אם לאשר "הסדרי גישור" שכאלה. יש להבין, שלפסק הדין המאשר הסדר שכזה, ישנן השלכות משפטיות מרחיקות לכת, שכן הוא מהווה "מעשה בית-דין", שמונע כל התדיינות נוספת באותו עניין. לכן אישורים כאלה יינתנו רק לאחר שיקול זהיר ובמשורה.

לצורך זה על השופט, לפחות, לחייב את הצדדים להסכם להופיע בפני בית הדין בטרם יינתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור. פרוצדורה שלפיה חותם העובד ערב נסיעתו לחו"ל על הסכם גישור המהווה למעשה כתב וויתור, כאשר אין הוא מיוצג ואין איש המעמידו על זכויותיו, והסכם הגישור מובא לבית הדין רק לאחר יציאתו את הארץ – פסולה היא.

ושוב, מגשרים המוציאים את דיבת המקצוע רעה

 

חלקו האחרון של פסק הדין מחזיר אותנו להערה בראשית המאמר על מצבו העגום של מקצוע הגישור, באין כל פיקוח עליו מצד רשות שלטונית/מדינתית כלשהי.

השופטת מותחת ביקורת על המגשר, אהרון קיי, בקבעה, כי לפי דברי המגשר עצמו הוא איננו בקיא כלל בדיני עבודה, וכל ידיעותיו הן מתוך היותו משמש כמתורגמן  בתביעות עובדים זרים בבתי הדין השונים. מדברי המגשר עולה, כי איש לא הסביר לעובד, המבקש דכאן, את זכויותיו, וממילא חזקה היא שהמבקש, שהוא עובד זר בחקלאות, אינו מודע להן.

טוען המגשר כי אין הוא אחראי ליידע את העובד על זכויותיו.

גם אם נסכים לגישה זו, לפיה אין זה מתפקידו של המגשר להעמיד את העובד על זכויותיו, הרי אין חולק על כך שאכן זה מתפקידו של המגשר לוודא, בטרם יחתום העובד על הסדר הגישור, שהעובד קיבל את הייעוץ המתאים בקשר לזכויותיו והוא מודע למצבו המשפטי, שהוא מבין אותו וחותם על ההסכם מדעת. בהקשר זה מעל המגשר, אהרון קיי, בתפקידו וכל עוד אין אלה פני הדברים, פוסקת השופטת, אין ליתן תוקף  להסדר.

העובדה שהמגשר ציין בפני בית הדין כי הוא עורך הסכמים רבים שכאלה ובהם הסכמים המאושרים חדשות לבקרים על ידי בתי הדין, אינה יכולה לשמש הכשר להליך הפגום. לטעמה של השופטת, במקרה דנן, כאשר בית הדין לא מצא כי מאן דהוא הסביר למבקש את זכויותיו, ומשהעובד לא התייצב בפני בית הדין הדן בבקשתו לתת תוקף של פסק דין להסכם הגישור, ההנחה היא שנמנעה ממנו האפשרות לתבוע את מלוא זכויותיו או לוותר עליהן מתוך מודעות מלאה, ומצב שכזה עולה כדי קיפוחו ואין לאפשר זאת.

משכך, פוסקת השופטת המלומדת, "איננו מוצאים מקום לאישור הבקשה".

נראה כי השופטת יעל אנגלברג שהם, איננה יכולה לסיים את הכרעת הדין ולעבור לסדר היום מבלי להתריע בפני הרשויות ולעוררן לעשות דבר מה ביחס לפעילותם של מגשרים, כגון זו של המגשר, אהרון קיי, שהופיע לפניה.

וכך מסיימת השופטת באיפוק רב את דבריה בהכרעת הדין:

"למעלה מן הצריך להחלטה זו נציין כי כעולה מהמסמכים שעליהם החתים המגשר את הצדדים, הסמיכו הצדדים את המגשר לפעול בשמם בפני בית הדין לרבות "לחתום בשמם ולהגיש כל בקשה לכל בית משפט ו/או בית דין על מנת לתת להסכם הגישור תוקף של פסק דין". לאור התוצאה שאליה הגענו, איננו נדרשים להכרעה בשאלה האם הסמכת המגשר לפעול כאמור, אינה עומדת בניגוד להוראות ייחוד המקצוע על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, וסוגיה זו מחייבת בחינה לגופה".

באין חקיקה או לפחות חקיקת משנה שתסדיר את פעולת המגשרים בארץ, ובצר לה נתפסת השופטת בחוק לשכת עורכי-הדין, שאולי יהיה בו כדי להפסיק את התופעה של מגשרים כמו אדון אהרון קיי. והרשו לי, הקוראים, להוסיף את קולי, ואני מקווה שגם את קולכם, לקריאה זו שיצאה מלפני ביה"ד האזורי לעבודה בבא-שבע, שיקום המחוקק יעשה מעשה ויסדיר סוף סוף את מקצוע הגישור בחוק.