הכורח בהתבוננות עצמית של המגשר בניהול גישור מול צדדים קשי עורף

 15.3.2015

הכורח בהתבוננות עצמית של המגשר בניהול גישור מול צדדים קשי עורף

הקדמה

על הצורך המוטל על המגשר להגיע לאיזון – מיקוד שליטה פנימי, עמד המגשר עו"ד יונתן נפתלי באופן מעמיק, מובן וממצה בספרו "מעשה הגישור",  (ראה פרק 2 שם).

לא יכולתי שלא להיזכר בפרק הזה, כאשר הובאו לדיון בפני קבוצת מגשרים עובדות הרקע של גישור (אמיתי) שבו הצדדים המעורבים היו מצד אחד איש מבוגר שאיננו בקו הבריאות, בעל אישיות עדינה ומהוססת שרק מחפש כיצד להגן, בדרך של שלום והסכמה, על זכויותיו במגרש שבבעלותו. מולו ניצב קבלן בניה מבוסס שפלש אל המגרש, איש כוחני וגס רוח, בוטח בעצמו ומשוכנע גם שהחוק לצדו. והיה והחוק איננו לצדו אז גם במקרה זה אין הדבר כה נורא בעיניו, שכן הוא יודע שבכדי לסלק את ידו מהמגרש, יש צורך בפניה לערכאות ואח"כ להוצל"פ והדבר יארך שנים רבות. ואם כאלה הם פני הדברים מדוע הוא צריך להסכים לדבר כלשהו במסגרת של הליך גישור?

מן הסתם הליך הגישור באותו מקרה כשל.

עוה"ד והמאמנת שירלי פרנטה, שהנחתה את קבוצת המגשרים, ברוח הדברים שעליהם עמד המגשר יוני נפתלי, זיהתה את ההסתייגות שהיתה למגשרים עצמם מול אותו קבלן והגיבה על כך באומרה ש"במסגרת הליך הגישור, המגשר חייב לדחוק הצידה את מחשבותיו רגשותיו האישיים, הפרטיים, כלפי המגושרים. המגשר צריך להתמודד עם האתגר לחפש בכל אחד מהצדדים את הנקודות באישיותו שהוא יראה אותן כראויות להערכה. לצורך זה, המגשר מחליט עם עצמו שחייבות להיות נקודות שכאלה והוא חייב למצוא אותן. באין הכנה עצמית שכזו של המגשר, המגשר עלול למצוא עצמו בחדר הגישור עם התחושות, הדעות והתגובות שלו דבר שעלול למנוע ממנו להצליח לרתום לתהליך את כל הצדדים לו.

שמא מינה – שתי פעולות המגשר חייב לייצר בסיטואציות בהן הוא חש בהסתייגות שלו עצמו כלפי המגושר: ראשית זיהוי ההתנגדות הפנימית שנמצאת אצלו ובמודע לדחות ולדחוק אותה. שנית לחייב את עצמו לחפש ולאתר באישיותו של אותו מגושר איזה שהם ערכי ליבה, בכדי שהמגשר יוכל לנסות ולחבר את המגושר לאותם ערכי ליבה, באופן שהמגושר יוכל לראות באופן שונה  את הסכסוך, את מקומו בסכסוך ואת יחסו לצד השני, ומכאן לנסות לשנות את עמדתו ולרתום אותו לתהליך.

הלכה למעשה

הבנתם של העקרונות שנסקרו לעיל, עדיין אין בה כדי לענות על השאלה  כיצד יוכל המגשר להכין את עצמו לקראת גישור, שמעורבים בו אנשים קשים כאותו קבלן בהליך הגישור שתואר לעיל. שלוש עצות טובות מצאנו במאמר שהתפרסם בתאריך 28.4.2014 במגזין Program on Negotiation של

Harvard Law School, תחת הכותרת: "[1]Negotiation Skills: Are You Really Ready to Negotiate?".

1. חזור ובדוק את הנחות היסוד שלך ביחס לסכסוך וביחס לצדדים המעורבים בהליך

ניתן לתאר מספר מלכודות שעלולות להפריע למגשר כשהוא מתכונן לקראת גישור קשה: זיהוי לקוי של הזדמנויות בהליך הגישור לשם קידומו, כניסה למצבי לחץ ופאניקה כאשר נוצר הצורך להתמודד עם מגושרים או עורכי דין בוטים או תוקפניים, או הפגנת עודף בטחון עצמי ועודף מעורבות של המגשר.

אלו מלכודות , שמקורן  באישיותו של המגשר עצמו שעלולות לפגום בהליך הגישור. כאשר המגשר אינו בטוח בעצמו וביכולתו לנהל ולהנחות את ההליך, את הצדדים ועורכי דינם או כאשר הוא מגיע לחדר הגישור עם דעה מוקדמת או תפיסות מוטעות ביחס לגישור או הצדדים לו  או כאשר דעות  ותפיסות כאלה, שנובעות מאישיותו ו/או מהשקפות עולמו שלו, מתפתחות אצלו במהלך הגישור, הדבר עלול לסכן את ההליך כולו. המגשר חייב להיות ער לכך ולמצוא דרך להתגבר עליהן או להתעלם מהן.

מלכודת נוספת שעל המגשר להימנע ממנה, היא כניסה לעימות בין דעותיו ותפיסת עולמו שלו לבין אלו של המגושרים או של מי מהם. המגשר צריך להיות בעל היכולת להתעלם  ולהתגבר על תפיסות והערכים שלו ולהיות קשוב ופתוח לאלו של הצדדים להליך.

מומלץ למגשר, שבמסגרת הכנתו  העצמית לקראת הליך גישור קשה, לערוך לעצמו רשימת מצאי של יכולותיו, החוזקות שלו, כישרונותיו, כישוריו וניסיונו והצלחותיו בהליכי גישור בעבר ובכך להגביר את יכולות השליטה שלו בעצמו, בהליך הגישור ובצדדים לו. בנוסף לכך, יכול המגשר לחלוק את חששותיו מההליך הצפוי לו עם עמיתים למקצוע, שהם בעלי ניסיון ומומחיות בנשוא הסכסוך. עמיתים שכבר חוו סוג כזה של גישורים יכולים לתרום זוויות ראייה חדשות לשאלות שעשויות להתעורר ולאפשרויות קידומו של ההליך.

2. הגדלת העוגה ופתרונות יצירתיים.

אין ספק כלל שהפתרון לסכסוך צריך וחייב לבוא מהמגושרים עצמם, אבל לעיתים קרובות הם אינם מסוגלים לייצר כאלה.

במצבים שכאלה, כשפתרון או פתרונות אפשריים נהירים למגשר, ככלל, הוא חייב להימנע מלהעלות אותם בפני המגשרים ולצורך זה מצופה ממנו לגלות איפוק עצמי ולוודא, ראשית, שהצדדים אמנם בשלים להיכנס לשלב של העלאת פתרונות, לאחר שהמטרות והציפיות שלהם מההליך ברורות ונהירות להם, ותואמות את האינטרסים שלהם ושנית שהם בפועל משתפים פעולה לשם החלפת רעיונות לגבי דרכים ליישוב הסכסוך שביניהם.

מגשר הבטוח בעצמו וביכולותיו, יוכל למצוא את הדרך לרמוז לצדדים על הפתרון שעלה בדעתו ליישוב הסכסוך, מבלי שהוא יהיה "חתום" במפורש על הפתרון, שכן הפתרון עלול שלא להתקבל כלל על דעתם, ויסיח אותם מהדינמיקה של פעולת הגומלין שהחלה לתפוס את מקומה בין הצדדים.

בטחונו העצמי של המגשר מאפשר לו שלא ללחוץ אלי פתרון. המחקרים מוכיחים[2] שיש יתרון בעצם התמשכותם של המגעים בין הצדדים בין אם בהורדת המתחים ובין אם במתן האפשרות לראות את הסכסוך בעיניו של הצד השני ובין אם בחיפוש פתרונות בשובה ונחת שיוכלו לספק את הצדדים לאורך זמן.

3. יצירת ערך

בנקודה זו אומרת המגשרת והמאמנת שירלי פרנטה:

"על המגשר להבין שאם עניין לו עם מגושר קשה עורף, שהוא גם איש שמצליח בעסקיו, אז דווקא אנשים כאלה יהיו מוכנים לשלם מחיר. אלא שאנשים מסוג זה לא יסכימו להסדר סתם כך. הם צריכים להיתפס בעיני עצמם כנדיבים ביותר. למרות שבתחושתו החוק לצדו והוא לא חייב לאיש דבר, אבל במקרה זה הוא החליט לנהוג אחרת, משום שהמגשר הצליח לחבר אותו לערכי הליבה שלו, לדברים הטובים שהוא מייחס לעצמו. המגשר יפעל בכדי  ליצור ערך עבור המגושר הקשה. המגשר ישאל את המגושר, למרות שנראה לו שהצדק עמו, איך בכ"ז הוא יכול לעזור לצד השני. פנייה לרגשותיו של האיש ולערכים שהוא מאין בהם. להדגיש את חוסר התוחלת בהמשך הסכסוך והחוזק שלו יבוא לידי ביטוי דווקא בוויתור לצד השני.

הרי אם נחשוב על חמישה דברים שאנשים בסביבתך אומרים עליך, וכאן יש לפרט את הנקודות שעשויות להיות חיוביות באישיותו של המגושר הזה – ביצועיסט, איש מעשי, יודע לעמוד על שלו, הגון, רואה ומתייחס לאנשים שבמגע אתו, יודע חברות מהי ואפילו יודע גם לוותר מתוך התחשבות בחלש".

כלומר, שומה על המגשר, שבמסגרת הכנותיו לקראת גישור קשה, קריא, גישור בו מעורבים צדדים קשי עורף או רמי מעלה ובעלי השפעה או עתירי ממון מלווים בעורכי דין שצריכים להצדיק את שכר הטרחה, המגשר חייב לחשוב על יצירת ערך עבור כ"א מהנוכחים, בבואם לשנות מעמדותיהם הראשוניות במהלך הגישור.

הערך, יכול שיהיה בהתחברות לאחד מערכי הליבה של המגושר, בהעמדתו מול העלויות השונות שגובה ממנו הסכסוך (ולא בהכרח עלויות בכסף) ואלו שהוא ימשיך לשאת בהן אם לא יושג הסדר.